ברשו״ת — מדברים הלכה והשקפה
לכל הפרקים

מה הופך שידוך למוצלח? האם חייבים להרגיש נשיאת חן? ואיך יודעים אם זה השידוך הנכון?

מה הופך שידוך למוצלח? האם חייבים להרגיש נשיאת חן? ואיך יודעים אם זה השידוך הנכון?
משך: 1:29:59•כ״ד תשרי התשפ״ז

מרואיינים:

הגאון רבי אלימלך קורנפלד – רב קהילת הגר״א, רמת בית שמש

הרב חן־חנוך גלזמן – מרצה, יועץ נישואין ומדריך חתנים

הרב מרדכי לוין – מומחה בשידוכים וחינוך

השאלות המרכזיות: 

האם יש מינימום פגישות שצריכים להיפגש?

האם יש מקסימום שנכון להיפגש?

כמה זמן כדאי להיפגש כדי להיות בטוחים שזה השידוך הנכון?

מה הדבר הכי חשוב שאדם צריך לחפש בשידוך?

האם יש בעיה הלכתית או השקפתית בשליחת תמונות בשלב הבירורים וכתנאי לפגישה?

תמלול הפרק

תמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

מנחה: ברוכים הבאים לתוכנית ברשות, מדברים הלכה והשקפה. שאלות ותשובות בסוגיות בענייני דיומא. בכל תוכנית נשתדל להשמיע את קולם של רבנים, פוסקי הלכה ואנשי מקצוע בצורת שו"ת, שאלות ותשובות. נשמח לקבל מכם תגובות, שאלות והצעות לנושאים נוספים. כאן רפאל קליינמן ואנחנו מאחלים לכם האזנה מועילה.

מנחה: הנושא שלנו היום: מה הופך שידוך למוצלח? האם באמת חייבים שתהיה נשיאת חן? איך יודעים אם זה השידוך הנכון? אנחנו נמצאים כעת בפתיחתו של זמן חורף, תקופה שבה בחורים רבים נכנסים לעולם השידוכים, מתחילים לצאת לפגישות ולחפש את הבאשערט שלהם. אבל מה בעצם קורה בתוך התהליך הזה? איך ניגשים נכון לפגישה? מה חשוב לחפש ומה באמת צריך לבדוק? האם צריך להרגיש מיד שיש איזה חיבור, או שאפשר לבנות קשר גם בלי הרגשה כזו מההתחלה? כמה פגישות מומלץ כדי לדעת האם זה השידוך הנכון? הרבה שאלות, ולכך יש לנו מרואיינים חשובים שיתנו לנו את המענה לכל השאלות הללו. המרואיינים שלנו היום: הגאון הרב אלימלך קורנפלד, רב קהילת הגר"א רמת בית שמש, הרב חן־חנוך גלזמן, מרצה, יועץ נישואין ומדריך חתנים, הרב מרדכי לוין, מומחה בשידוכים וחינוך. ולכל המאזינים שלנו שהם ממש כעת בתהליך השידוכים, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת. נעבור כעת למרואיין הראשון שלנו.

מנחה: היום אנחנו פוגשים לנושא שלנו את הרב אלימלך קורנפלד, שהוא מרא דאתרא של קהילת הגר"א בבית שמש, ואנחנו נאמר לו שלום וברכה לכבוד הרב.

הרב אלימלך קורנפלד: שלום לכולם.

מנחה: מה שלומכם?

הרב אלימלך קורנפלד: ברוך השם.

מנחה: והנה אנחנו מגיעים לנושא שאולי יכול להיות קשור לנושא שלנו בסוגיית השידוכים. אז רצינו לשאול את הרב, הרי בסופו של דבר, להגיע לשידוך הנכון, שאתה יודע שאיך אומרים, הבאשערט, אז יש איזה דברים שאפשר למשל לקבוע מינימום או מקסימום למשל בלי להיפגש? מינימום זמן פגישות או מקסימום זמן בלי להיפגש? איך זה עובד?

הרב אלימלך קורנפלד: אני אישית סבור שאין איזה מינימום ואין איזה מקסימום. אלו דברים שאין להם שיעור.

מנחה: כן, אבל אני רוצה להסביר את עצמי.

הרב אלימלך קורנפלד: יש כמה טעויות שנפוצות, אני רוצה לדבר על אחד או שניים מתוכם. אחד מהם, מה שלפעמים גורם שיש הרבה פגישות מיותרות, זה בגלל שבני הזוג חושבים שהמטרה של פגישות להכיר את הצד השני בעומק, את הנפש שלו או שלה, ועוד כל מיני דברים כאלה. אני שמעתי לפני הרבה שנים מהמשגיח, רב נתן וואכטפויגל זכר צדיק לברכה, הוא אמר דבר נפלא. הוא אמר, כתוב בגמרא בסוטה, שלושה חינות הן: חן אישה על בעלה, חן מקום על יושביו, וחן מקח על מקחו, מי שקונה דבר. אז הוא הסביר, מה זה החן הזה בשלושה דברים האלו? אז הוא הביא משל. בן אדם הולך ברחוב, הוא רואה שני ילדים משחקים בבוץ. הוא אומר לעצמו, אה, שני ילדים מוזנחים, מה אפשר לעשות איתם? הוא מתקרב ורואה שאחד מהם זה הבן שלו. מה קורה? פתאום זה משתנה. זה הבן שלי, יענקל'ה שלי! יענקל'ה שלי עתיד להיות אדם גדול! לא נורא, ילדים קטנים משחקים בבוץ. זה שאלה, האם מה שהוא אמר בסוף זה בגלל נגיעות וזה לא נכון, או הפוך? מה פתאום, הוא צודק. שילדים קטנים שהם משחקים בבוץ, זה נורמלי וזה לא מראה שום דבר על הזנחה של הילד. אז מה השתנה? למה בהתחלה הוא הסתכל שיש פה שני ילדים משחקים בבוץ, ופתאום זה השתנה שזה אדם שיהיה גדול? הוא אומר, כל זמן שהוא ראה את זה רק בחיצוניות, חיצוניות של הדברים זה באמת נראה ילדים מוזנחים. אבל ברגע שהוא קלט שזה בן שלו, ויש לו קשר אמיתי עם הבן שלו, הקשר האמיתי הקיים בין שני הצדדים גורם לו באופן אוטומטי לקבל הכרה פנימית של הבן אדם.

מנחה: ברור.

הרב אלימלך קורנפלד: וממילא, אם זה בן שלי, אז אני מכיר אותו, זה לא בן שלי, אני באמת לא מכיר אותו ואני לא מסוגל, אין לי את הסייעתא דשמיא להכיר את הפנימיות של הבן אדם. אותו דבר, אחרי שמתחתנים, יש חן אישה על בעלה. אחרי החתונה, יש את הקשר האמיתי בין שני הצדדים, נוצר הקשר, בא החן. אותו דבר מקום על יושביו. אני רואה מדינה אחרת, אני לא מוצא חן בעיניי. מדינה שלי, אני כן רואה את היופי של זה, כי הקדוש ברוך הוא שם אותי במקום הזה ונותן לי את האפשרות לראות את הדברים היפים שבאמת טמונים בכל מקום ומקום. אותו דבר במקח. אז בעצם, לפני החתונה, שאנחנו בשלב של שידוכים, עדיין אין את הקניין הזה. אז את האפשרות הזה להכיר את העומק הפנימי של שני הצדדים בלתי אפשרי. אז אפשר לחפש ולחפש ולחפש ולא תמצאו את זה, לא ימצאו את זה בגלל שבאמת זה לא המצב כרגע שאפשר להגיע להכרה כזו. וממילא, אלה שכל הזמן מחפשים יותר ויותר ויותר ולא מוצאים את זה, באמת לא מגיעים לסוף.

מנחה: אז אם ככה, למה נפגשים? אין כבר לא יכירו, אז יבקשו משדכנים שידריכו אותם, ואולי נגיד הפוך, ממה נפשך, אחרי החתונה החן יגיע, אז בעצם אז בשביל מה?

הרב אלימלך קורנפלד: כן, בשביל מה? כן. אז למעשה, הנושא של שידוכים זה פחות או יותר מה שכתוב בגמרא בקידושין, שאסור לקדש אישה עד שיראנה, שמא תתגנה בעיניו, וכתוב ואהבת לרעך כמוך. זאת אומרת, הנושא של שידוכים הוא כדי להגיע למטרה של ואהבת לרעך כמוך. וזה מה שכתוב בחז"ל, שהבסיס של חיים של בעל ואישה צריך להיות אהבה ואחווה ושלום ורעות. רק מה, אם יש משהו שמפריע לי, בבת קול או הפוך, אז זה ימנע ממני את האפשרות להגיע לקרבה שאנחנו מחפשים. ולכן אנחנו נפגשים לראות אם יש דברים שמפריעים לי, שזה מפריע עד כדי כך שאני לא מרגיש נוח עם הדבר הזה. הרבה פעמים בתחילת השידוכים יש משהו שמפריע, ואחרי שמכירים את האישיות יותר ויותר, פתאום לא רואים את זה. יש הרבה סיפורים כאלה. אני אגיד סיפור אחד, שבת אחת אמרה לאבא שלה אחרי כמה פגישות, שהוא נפלא אבל הוא צולע.

מנחה: זה אחרי כמה פגישות? פגישה אחת, שתיים?

הרב אלימלך קורנפלד: לא, לא, אחת, שתיים, כן. אבל הוא אמר, בדקתי, הוא לא צולע. היא אמרה, אני רואה שהוא צולע. בקיצור, אז הוא אמר לה, תמשיכי, תמשיכי עוד קצת, ודברו ביניהם, מה המעלות שלו, והיא אמרה באמת יש לו המון המון מעלות. אחרי עוד כמה פגישות, פתאום הפסיק לה...

מנחה: פתאום כבר לא צולע?

הרב אלימלך קורנפלד: כבר לא צולע, כן. אז זה הנושא של פגישה. שאני ארגיש נעים עם הצד השני, שלא יהיה משהו שמפריע לי, הן מצד הרוחניות, הן מצד הגשמיות. וזה מה שצריך. אבל הטעות הזה שאני צריך להכיר...

הרב אלימלך קורנפלד: להכיר את כל הדברים ברוחניות, זה לא קורה.

מנחה: זאת אומרת, זה דברים שאי אפשר להגיד שהם תלויים בכמות ובמספר פגישות, בוודאי שלא. אבל מצד שני, אנחנו גם לא רוצים שיהיה מצב של למשוך יותר מדי, ועוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה, כי תמיד הוא יכול להגיד, אני עדיין לא בטוח, אני עדיין רוצה לחפש לראות את המשהו שעדיין לא ראיתי. ואז אולי בשלב מסוים צריך להגיד סטופ, יש גבול.

הרב אלימלך קורנפלד: כן, ודאי. הרבה פעמים זה בא, שאני עדיין לא ראיתי, זה בא מזה שאני מחפש דבר שאני לעולם לא אמצא את זה. אז אפשר להמשיך את זה. אם הוא יחכה כמה זמן, זה לא מקדם. אפשר לעשות את זה.

מנחה: אז אפשר לומר שהכלל העולה קודם כל, כמו שהרב מציג את זה, חן המקום על יושביו, חן אישה על בעלה, זאת אומרת, ישנם דברים שיגיעו בהמשך מעצם העובדה שכבר נוצר הקניין, החיבור. ואחרי זה הם ילכו ויתפתחו בהמשך.

הרב אלימלך קורנפלד: כן. כל מי שמתעסק בזה, עוסק בזה, רואה כל הזמן שאם שניהם טובים, ובאים מהגישה הנכונה לחיי נישואין, שאני לא בא לחיי נישואין לקבל מהשני, אלא לתת לשני, לבנות ביחד, שלבנות משהו ביחד, אז החן בא.

מנחה: היו מקרים שאני שמעתי לא פעם, שאנשים אמרו להם, אל תדאג, זה יבוא אחרי החתונה. ואת הדבר שהם חיפשו, אם זה את הנשיאת חן או המשיכה, מה שנקרא אטרקשן, וזה לא קרה.

הרב אלימלך קורנפלד: טוב, יש משהו אחר. יש בן אדם שמרגיש שהכל טוב, רק אני לא מרגיש שום קשר. לזה צריך להתייחס לזה. זה לא משנה מאיפה זה בא, אם זה בא ממשהו בנפש או משהו אחר, אבל הוא מרגיש שאין חיבור, לזה חייבים להתייחס לזה.

מנחה: זו נקודה מאוד חשובה מה שהרב אומר פה. מה זאת אומרת להרגיש שאין חיבור? אפשר אולי קצת יותר להתייחס לזה?

הרב אלימלך קורנפלד: שאחרי שבן אדם עושה, בעצם מה שאנחנו מדריכים צעירים, תעשו חשבון מה המעלות, מה החסרונות. אם אחרי הכל, שיש את כל המעלות שהם מחפשים, אבל פשוט מרגישים שלא יכולים להתקדם עם זה, צריכים להתייחס לזה. אולי פעם זה היה אחרת, אבל היום ככה זה.

מנחה: היום זה ככה, זה שונה.

הרב אלימלך קורנפלד: כן. אני רוצה להגיד עוד דבר, שיש כאלו שקשה להם מאוד בשידוכים, כי הם רואים את החברים שלהם שנפגשים כמה פעמים והם מתלהבים, והתרגשות כזה, ולא מרגישים אצלם כזה התרגשות. הם מרגישים שבאמת זה מתאים, זה נעים, נוח, הכל, אבל התרגשות המיוחדת הזאת לא מרגישים, מחפשים את זה, וזה עוצר אותם. אז זה, אני דווקא דיברתי עם אנשים מנוסים מאוד ובכירים, שאמרו לי מניסיון שלהם, שזה לא בעיה בשידוך, זה קשור לאופי של הבן אדם עצמו. יש אנשים שהם מאוד רגשיים, אז מדבר קטן יכולים להתרגש מזה, וכל הסיפור הזה. יש אחרים שיותר מאופקים. אבל זה לא אומר כלום לגבי המשך הדרך. הרבה פעמים בן אדם שבהתחלה, וואי, הוא כל כך מתרגש, הוא כל כך אוהב אותה, כל זה, ואחרי שמתחתנים פתאום מגלים שהוא מסנוור את עצמו, הוא לא ראה את המציאות. ומצד שני, יש אחר מאופק, אבל הוא עשה את החשבון, זה באמת משהו מתאים, זה בת שאני יכול לבנות חיים יחד איתה, ובאמת אני לא רואה שום חיסרון מול העיניים. אז אם יש את הנעימות, אז זה נהדר. בסופו של דבר, הרבה פעמים זה מחזיק יותר טוב מהשני. אבל עוד פעם, כל אחד יכול להחזיק טוב, אין כללים בזה. אבל בן אדם לא צריך להרגיש שבגלל שההתרגשות שלי זה שונה, פחות מאחרים, זה אומר שזה לא בשבילי.

מנחה: מעניין. באמת פגשתי איזה מישהו השבוע שאמר לי, תראה, אני עוד מעט, אני נפגש, ותוך שלושה שבועות אני כבר לא יהיה לי זמן, כי אנחנו תוך שלושה שבועות כבר נתחתן, נתארס כנראה. אז אמרתי לו, רגע, שנייה, איך אתה יודע? הוא אומר לי, כי ככה זה. מה זאת אומרת? אין פה מקום. נפגשים שתיים-שלוש פגישות וסוגרים. אמרתי לו, מה, ככה? הוא אומר לי, כן, ככה. אז אחת דוגמה למשל בהקשר הזה, כי לאותו מקרה שאני מתייחס, יש לו איזה מבדקים שהוא רוצה לבדוק אצל הבחורה, אם יש בה עומק כזה או אחר. האם שייך למשל לנסות בזמן השידוך, את בן או בת הזוג, בכל מיני דברים כדי לראות איך הם יגיבו? למשל, לעצבן אותו או אותה, להרגיז, להגיד דברים שיוציאו אותם משלוותם. האם זה אולי אונאה, אולי גניבת דעת? אם קודם כל, האם בכלל זה שייך?

הרב אלימלך קורנפלד: תמיד שואלים שני דברים, אם זה מותר או אסור, או אם זה כדאי. אז השני זה הכי טוב. זה לא כדאי. סך הכל, הנושא של שידוכים הוא לבנות איזשהו רמה של הערכה בין שני הצדדים, ואמון בין שני הצדדים. אם אני אעשה איזה קונץ ברמות אותם, ויגלו את זה, זה שובר את האמון. וגם אם לא יגלו את זה, אני לא אמין. וכתוב על רבי איסר זלמן מלצר, שלא אמרתי דבר וחזרתי מאחוריי. לא אמרתי דבר שאני צריך לחפש מישהו תופס אותי. זה דבר ראשון. דבר שני, שכל הנושא של שידוכים זה השגחה. אנחנו מאמינים שכל הזיווגים זה הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים. לא נראה לי שהקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה קונצים שיכולים בסופו של דבר לפגוע בשני. אלא מה? שאני לא יכול להשתמש בכלי הזה, הקדוש ברוך הוא לא מבקש ממני לעשות את זה. צריך קצת לסמוך על הקדוש ברוך הוא. יש אלפי דרשות על קריעת ים סוף. אז איזה חכם אמר לי משהו יפה. זה אמיתי. כתוב בתוספות בערכין, שקריעת ים סוף לא חצו מצד אחד לצד השני, אלא חזרו אחורה. אז בעצם זה היה חצי מעגל. עכשיו, יש שנים עשר שבטים. השבט הפנימי היה לו דרך מאוד קצרה. השבט החיצוני היה מאוד ארוך. אז הוא אמר, רואים את זה בשידוכים גם כן. יש כאלה שזה הולך מאוד קצר, ומאוד ארוך. אבל זה הכל אותו דבר. אבל אני רוצה להוסיף עוד מילה לזה. למעשה, אלה שהיו מאוד ארוכים בפנים, זה לא היה סבל. היה תקופה ארוכה עם הקדוש ברוך הוא, עם כל הגילויים של קריעת ים סוף. אז למעשה, זה מאוד תלוי איך שבן אדם תופס את כל המצב הזה. אם זה דבר שאני רוצה להיפטר מזה, אני לא רוצה את זה, אז זה יכול להיות דבר מאוד מאוד לא נעים. מספרים על רב שטיינמן, ככה מספרים, שמישהו אמר שיש לו כמה ילדים בשידוכים, והוא ממש שבור ואויס מענטש. אז מספרים שהרב שטיינמן אמר לו, שהסטטיסטיקה, כולם מתחתנים. אז יש לך שתי אפשרויות. או בשנים הקרובות להיות אויס מענטש, או תלך עם זה, תעשה מה שאתה צריך, תשתמש בזה בצורה נכונה. ועשינו את זה יותר מזה, כי היות שזה כל נושא של ביטחון בהשם, כל דבר שהקדוש ברוך הוא מביא אלינו, זה דרך לבנות את הביטחון שלנו בהשם. והנושא של שידוכים זה דבר שכל אחד רואה שזה לא בידיים שלי. אז זה הזדמנות שאנחנו נתקרב יותר לקדוש ברוך הוא, נשים את עצמנו יותר בידיים שלו, ובעזרת השם יהיה הרבה סייעתא דשמיא ושמחות.

מנחה: אמן. אפרופו העניין של ניסיון, אני לא יודע, אבל אחד הסיפורים ששמעתי על החזון איש, אני מניח שזה היה אחרי הנישואים, שהוא שם בשקית אורז סיכה, ראש של סיכה, ונתן לרבנית לבדוק. והיא מצאה את הראש של הסיכה, הוא אומר, עכשיו אני בטוח שאני יכול לאכול את האורז שלה. אבל זה למעשה ששמעתי ככה.

הרב אלימלך קורנפלד: קשה לי להאמין.

מנחה: כן, כן.

הרב אלימלך קורנפלד: אני הייתי מאוד קרוב לרב ניסים קרליץ. כל הזמן אמר לנו, ממש להרחיק בתכלית הריחוק. תלך ישר.

מנחה: מעניין. אז אם אנחנו רוצים באמת ללכת בדרך ישרה, אלא אם כן יש איזה מישהו עם בעיות.

הרב אלימלך קורנפלד: משהו אחר.

מנחה: כן, זה ודאי שבירורים שצריך לברר אותם אנחנו דנים...

הרב אלימלך קורנפלד: צריכים לברר ואנחנו רואים גם כן שיש לפעמים אנשים עושים כל הבדיקות ובדיוק זה מפספסים. הפוך, מי שלא עושה הרבה בדיקות...

מנחה: יש גם את הצד הזה. האם במסגרת העוד שלב טרום בדיקות או אולי תלוי כל אחד לפי איך שהוא בוחר, הנושא של תמונה. שיש עכשיו כבר איזה, לא יודע אם זה עכשיו, כבר הרבה זמן, שרוצים לראות תמונה. אז קודם כל, האם אין בזה פגיעה? מבחינה הלכתית, האם יש בזה בעיה השקפתית? או האם יש גם נפקא מינה בין תמונה של בחור או בחורה שרוצים לראות תמונה?

הרב אלימלך קורנפלד: אני חושב אמרתם שהיום עם המציאות בשטח שצריכים את זה כדי להתקדם, אם זה לכתחילה או בדיעבד אני לא בא לתת ציונים, אבל אם צריכים את זה, צריכים את זה.

מנחה: מה הרב חושב על עצם העניין של למשל שבחור, האם זה תנאי כדי להיפגש שבחור או בחורה אומרים אני רוצה לראות, בלי התמונה אני לא יוצא לשידוכים?

הרב אלימלך קורנפלד: אני אישית לא אוחז מזה, אבל עוד פעם, אם מישהו קצת מתעקש, אי אפשר להגיד שזה אסור.

מנחה: יש צד לבוא ולומר למשל אני מוכן או מוכנה להעביר את התמונה בתנאי שזה לא יעבור הלאה?

הרב אלימלך קורנפלד: הפוך. גם אם היא לא אומרת את זה, בלי רשות מפורשת מהבת אסור להעביר את זה לאף אחד. יש גמרא ביומא שכתוב שאפילו אתה מספר משהו למישהו אחר, זה בבל תאמר, אסור להגיד את זה למישהו אחר עד שתקבל רשות. אפילו משה רבנו כשקיבל וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור, רק כשהשם אמר לו להגיד את זה. אז מילתא דשתיקותא, דברים טובים, כל שכן פה שזה דבר רגיש, ומן הסתם הבת לא מעוניינת שאחרים יראו את זה, גם אם יגידו כל מיני לשם שמיים, זה בלי רשות מפורשת זה אסור.

מנחה: כי זה דבר שאנחנו...

הרב אלימלך קורנפלד: זה דבר אישי וזה דבר, זה בחינה שכתוב שמי שמוסר סוד חברו אסור לגלות את זה לאחרים. כן. זה עניין אישי, מידע אישית שזכותה שלא תרצה להעביר את זה הלאה.

מנחה: יש גם עוד נקודה שמדברים על זה, על כמה שאדם פוטוגני, הוא נראה טוב או לא נראה טוב, שבתמונה הוא נראה פחות טוב מאשר במציאות.

הרב אלימלך קורנפלד: אז העצה מהאנשים מסביב להגיד לבחור או לבת שזה לא כזה חשוב. אבל בן אדם מתעקש בזה, מה אנחנו יכולים לעשות?

מנחה: טוב, אני חושב שבסופו של דבר...

הרב אלימלך קורנפלד: אני זוכר לפני כמה שנים, ר' פיל זקס, העשיר, היה פה. מישהו בא אליו לברכה על זיווג. אז הוא אמר אני לא נותן ברכה על זיווגים. אז שאלו אותו למה? מה אתה רוצה להתחתן? תתחתן. יש בזה הרבה עומק.

מנחה: לגמרי. כשאתה רוצה זה כבר משהו אחר.

הרב אלימלך קורנפלד: כן. לא כל כך רוצים או שמחפשים כל מיני דברים שזה עד שתעלה לשמיים.

מנחה: כן. דווקא אולי נקודה שאני הזכרנו בעניין של...

הרב אלימלך קורנפלד: הלוואי, יש הרבה שיש להם קשיים בזה וזה, אנחנו לא דנים אף אחד, זה באמת לא יודעים מה הדרכי שמיים, שלפעמים יש לבנים ולבנות ניסיונות שזה הולך מאוד מאוד קשה.

מנחה: אלה שאנחנו מגדירים אותם כמעוכבים, משהו שמתעכב אצלם, שזה לוקח זמן יותר. אז יש איזה משהו שאפשר עצה להגיד לאנשים איפה...

הרב אלימלך קורנפלד: כבר סיפרתי את הסיפור הזה עם ר' חיים קנייבסקי. צריך לדעת שבן אדם צריך לעשות את המקסימום שלו, ולהתפלל הרבה לקדוש ברוך הוא, ולרצות כמה שיותר, ונגיע הזמן שצריכים, אולי להוריד את החלק מהחלקים מהרשימה שלא כל כך חשובים.

מנחה: יש איזה סיפור שהרב זוכר איזה מקרה מיוחד כזה שבזיווג שקרה או לא קרה ופתאום השתנה?

הרב אלימלך קורנפלד: יש הרבה סיפורים, לא סיפורים כאלה, אבל אני מדבר עם צעירים, אני רואה לפעמים שפשוט צריכים מישהו לתת להם את הפוש בנקר, שהשם מרגישים שזה בסדר. ברגע שמקבלים את זה, משתחררים. מתקדמים עם זה. גם הרגש משתחרר. לפעמים החוסר רגש בגלל איזה שהוא פחד או משהו, או חוסר ביטחון שאני מחליט נכון. מקבלים מבחוץ מישהו שסומכים עליו, שומעים מילה שזה באמת נראה מצוין, אז יכולים לעלות על פסים.

מנחה: זאת נקודה שהרב מציין קצת מוכרת, שיש פתאום מה שנקרא רגליים קרות. שממש סמוך ל... פתאום יש איזה נסיגה. איזה עצה אפשר להגיד בנקודה הזו?

הרב אלימלך קורנפלד: אחרי שכבר היה אפילו ווארט וכבר היה אירוסין, ושזה מגיע זמן החתונה, יש איזה פחד כזה שאולי זה בכל זאת לא זה. צריכים כל האנשים מסביב לקבל הדרכה טובה להרגיע. לפעמים צריכים איש מקצוע לעזור, אבל בדרך כלל אם רואים שהכל בסדר, אז עוברים את זה, וצריכים הרבה לתת עידוד שזה משהו זמני וזה נורמלי. לפעמים הבן והבת מרגישים שלא, זה לא שלי. וכל מי שמסביב רואה שהכל בסדר. אז מישהו מהאנשים הקרובים או איש מקצוע להסביר להם שזה תופעה שקורה, ויוצאים מזה ועוברים הלאה.

מנחה: יישר כוח הרב. תודה רבה. מודים לכם מאוד על המידע החשוב הזה.

מנחה: איתנו היום הרב גלזמן. שלום וברכה לכבוד הרב.

הרב חן־חנוך גלזמן: שלום, שלום וברכה.

מנחה: מה שלום הרב? מה שלומכם?

הרב חן־חנוך גלזמן: ברוך השם, הכל טוב, חסד השם עלינו כל היום.

הרב חן־חנוך גלזמן: אני לא יודע אם זה דווקא פגישה ראשונה או יותר מפגישה, יש כאלה פחות מפגישה, זה תלוי, זה מאוד מאוד אינדיבידואלי. אבל שלב ראשון שצריך למצות זה שתהיה איזושהי נשיאת חן. נשיאת חן היא תלויה גם בצורה חיצונית, אבל גם בצורת חיתוך הדיבור, בצורת התנועות, באופי החיוך, גם ליופי יש אופי. אז זה לא רק משהו שאפשר להתרשם נגיד מתמונה או מאיזשהו דבר, אלא צריך להתנהג. בצורת העמידה, בצורת ההתנהגות באופן כללי, ובהחלט חשוב שבני זוג יישאו חן, נשיאת חן ראשונית. גדולי ישראל נשאלו על זה כל פעם שבאו להיוועץ בהם, שאלו האם יש את הנשיאת חן הראשונית הזאתי. ודבר נוסף מאוד מאוד חשוב, שאין ספק שבלי זה אי אפשר להתקדם, זה צריכה להיות נשיאת חן כללית מסוימת שרוצים להתקדם הלאה. שרוצים שיש נחת רוח עם הדמות, עם הצורה החיצונית, עם ההתנהגות, עם הדיבור, עם חיתוך הדיבור, עם הצליל, עם החיוך, עם ה...

מנחה: אפשר לומר שזה... אני אומר שאפשר לומר שזה כמו שהגמרא אומרת, שלא יישא אדם אישה עד שיראנה שמא תתגנה עליו.

הרב חן־חנוך גלזמן: נכון. נכון. בדיוק. בהחלט. הגמרא בקידושין ועוד מקומות. כן. כדי שתהיה אפשרות שיראנה שמא תתגנה עליו. התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך. כלומר צריך שיהיה יכולת של אהבה. וזה תנאי ראשוני. נשיאת חן. אנשים חושבים להחליט את הנשיאת חן באיזה יופי שאפשר לראות את זה דרך תמונה, זה לא נכון. כי זה לא רק הצורה החיצונית עצמה, זה לא פלקט, זה גם ההתנהגות ואופי החיוך וצורת החיוך והחיתוך דיבור והמהירות תגובה וכל הקשר. אני לא מדבר על קליק, אני מדבר על איזה נשיאת חן. שאיזה שהוא משהו שבאמת גורם לאנשים להיות נושא חן בעיני מישהו אחר.

מנחה: אני רוצה אולי לחדד את הדברים של הרב ולומר שא' יש דבר שנקרא אנשים פוטוגניים ולא פוטוגניים. זאת אומרת שבתמונה הם נראים בצורה מסוימת ובמציאות הם נראים לגמרי אחרת. לא, אבל משהו...

מנחה: חן, כן, זה אחד. ויש דברים שאחרי הכל, זה לא נגמר רק במראה החיצוני, כי כמו שהרב אומר, היופי יש לו עוד רבדים נוספים עמוקים שרק מתוך הפנימיות שמתגלים החוצה.

הרב חן־חנוך גלזמן: כן, בהחלט. עכשיו אני מגדיר את זה שליופי יש גם אופי. וצריך לראות שיש נשיאת חן באופן כללי. נשיאת חן שיש איזה רצון הלאה להיפגש ולהמשיך ולהמשיך להתקדם בקשר.

מנחה: אני חושב שעל הנקודה הזו אנחנו נרחיב בהמשך באמת על, כמו שבאמת ציינתם, על כמה רבדים של נשיאת חן. אבל בוא נתחיל בשלבים הראשונים. למשל, אני בא עכשיו...

הרב חן־חנוך גלזמן: אז בשלב, אז בשלב הראשון, אני אגיד, בשלב הראשון שצריך להרגיש שיש נשיאת חן באופן כללי, חיצונית. צריך שתהיה גם נשיאת חן יותר מרחבית, למשפחה, למערכת, לקרקע הגידול, למערכת הקשר של השכנים, של המגורים, של העבודה, של הלימודים. שיש איזה שהוא משהו שמוצא חן גם במרחב החברתי או המרחב שהנערה חיה בה, שהנער חי בו. שיהיה להם איזה שהוא תחושת שייכות. כמו שיש נשיאת חן במישור האישי, צריכה להיות גם איזה נשיאת חן במרחב החברתי, משפחתי, מרחב השייכות שזה מאפשר אחר כך איזה שהוא התקדמות נוספת. זה כבר עוד עומק ב...

מנחה: אולי אתה מתכוון לומר פה התאמה מבחינת המכנה המשותף שבאים מאותו רקע?

הרב חן־חנוך גלזמן: התאמה, נכון, אני לא יודע אם זה אותו רקע או רקע מצופה. לפעמים אדם מגיע מרקע אחר ודווקא רוצה להגיע לרקע הזה. אז אני לא יודע להגדיר אם זה התאמה. המילה התאמה, כן, זה מילה טובה מאוד. אם זה מתאים לציפיות שלי, לרצונות שלי, לשאיפות שלי, כן, בהחלט אפשר להגיד שזה מילת התאמה. אבל אני מעדיף את ההגדרה שיש פה נשיאת חן גם במרחב המשפחתי, החברתי, המיקום של אחד מבני הזוג בתוך המערכת הקשר ה... מרחבית יותר, הציבורית. הוא עוסק בה, אם זה עבודה, אם זה לימוד, אם זה משפחה מורחבת, אם זה משפחה יותר מצומצמת. שיהיה איזה שהוא נחת רוח ואיזה שהוא נשיאת חן גם למיקום של אותו אדם בתוך המערכת הזאת.

מנחה: עכשיו, את הפרטים האלה...

הרב חן־חנוך גלזמן: זה פרט, שלב שני.

מנחה: הפרטים האלה, אתם חושבים שכדאי לעשות מול השדכן או לנהל אותם בתוך, בתוך ידי המפגש? זאת אומרת, לבוא עם שאלות מוכנות לגבי דברים כאלה?

הרב חן־חנוך גלזמן: אז תראה, עכשיו אנחנו מדברים כבר על התנהגות בזמן הפגישות. אז באופן כללי אני ממש מנחה את הפונים אליי לא לעסוק בשאלות. אלא לדבר על היגדים. על איזה שהם אמירות שהם פונות לחלל האוויר ומשאירות מקום לתשובה אליהם. שאלות מתאים לאיזה שהוא שדה יותר חקירה וזה לא כל כך נעים. אבל אני מדבר על איזה שהם אמירות או היגדים שנזרקים לחלל האוויר וכמבט ישיר זה מעודד תשובה או מעודד פיתוח של ההיגד הזה או של האמירה הזאתי. לכן אני לא מתייחס לזה כאל שאלות. אבל כן, אפשר מדי פעם לשאול שאלה. אבל לא לנתח את זה בצורה של עיתונאית או שאלה חקירת שב"כ. משהו יותר נינוח ש... אה, מעניין אותי מאוד לדעת כך וכך. את אומרת את זה, אני שואל את עצמי אם אפשר לחשוב על דבר כזה וכזה. ניסוחים שמעודדים דיבור ולא דווקא פונים בשאלה "מה את אומרת על זה ומה דעתך על זה" וכך. אלא יותר אמירות רחבות יותר שמאפשרות תשובות מגוונות ורחבות. אז זה בנושא... אבל בינתיים דיברנו על שני דברים. א' נשיאת חן אישית, ב' נשיאת חן של המיקום במרחב. והדבר השלישי זה שוב, הנושא של נשיאת חן של ציפיות, של שאיפות. יש אדם שיכול... אדם שנושא חן בעיניו שאיפות של פנימיות, של פשטות. כמו שיש אדם שדווקא נושא חן בעיניו שאיפות של קריירה, עשייה מאוד... קריירה ודווקא איזה שהוא התפארות או איזה שהוא... יש אחד שחשוב לו לנסוע לחוץ לארץ כל הזמן ולהראות כך ולקנות כך. ויש אנשים שאומרים לא, אני מעדיף להיות בצורה... יש, נגיד כך, יש אנשים שרוצים לגור בפריפריה. איזה מקום יותר שליו, פחות רעשני. יש אנשים שיגידו לא, אני רוצה לגור אך ורק בתוך בני ברק או בתוך ירושלים, לא במקום אחר. זה מעיד על איזה שהוא כיוון של התנהגות כללית והכל. וצריך לדעת שיש נשיאת חן כלפי השאיפות האלה. זה לא איזה שהוא משהו ש... נקרא לזה במקום נשיאת חן, התאמה, כן? אם אדם ירצה, בת זוג שתרצה דווקא התנהגות כזאת וכזאת, לכל דבר יש הרקע כמובן משייך. אבל צריך לראות שיש התאמה או נשיאת חן כלפי השאיפות האלה. אז דיברנו על שלוש נשיאויות חן. נשיאת חן ברמה האישית, נשיאת חן ברמה המרחבית, ונשיאת חן ברמה של השאיפות העתידיות.

מנחה: הציפיות. כן. אני הזכרת לי עכשיו איזה מילי דבדיחותא, ברגע שההכנה לשאלות, שאלות שהן תהיינה פתוחות ולא סגורות. אז מספרים שהכינו איזה בחור אחד לקראת שידוך, אז הוא בא עם רשימה. אז הוא שאל אותה בצורה מכובדת, כן, "מה השם?" ענתה. ואז הוא שאל "כמה אחים?" אז היא אמרה "בת יחידה". ואז הוא שאל "איפה הם לומדים?"

הרב חן־חנוך גלזמן: כן. כן. אז...

מנחה: בדיחות יש על זה עד לרוב.

הרב חן־חנוך גלזמן: כן, אז במקרה הזה, אז יש, אפשר לצייד אותם ב... כמו שהרב אומר עכשיו, שאלות שהן פתוחות ולא סגורות. שאלות שמובילות לא לתשובה חדה של כן או לא, או דווקא לדבר שמייצר שיח. וזה נשמע מאוד...

מנחה: יפה מאוד.

הרב חן־חנוך גלזמן: עכשיו אני ממליץ לנועצים בי לדבר על איזה שהם נושאים ולהגיע לאיזה שהוא נקודה מסוימת שבו ההיגד מאוד מאוד ברור ולשתוק. ולהסתכל עליה. ואז זה מעורר תגובה. זה לא... ברגע שאני מאפשר למישהו אחר לדבר ולהמשיך את המחשבות שלי, אז לא תהיה איזה שתיקה מעיקה, כי היא תגיד "אה, מה, אתה חושב כך וכך? אז אני חושבת בצורה כזאת וכזאת", או שהוא יגיד לה "דיברת כך, יפה מאוד, אני הייתי מעדיף לראות דבר כזה וכזה" וכולי. זה יכניס פה לאיזה שהוא שיח יותר רחב. אני מניח שנושא יגרור נושא וסיפור יגרור סיפור והשיחה תתפתח.

מנחה: משהו שכולם מקווים בשביל שלא תהיינה שתיקות ארוכות שאולי נדבר עליהם. מה קורה עם הרגש? אהבה? חיבה? שייך להרגיש כזה דבר בשלב השידוכים, בזמן שהם נפגשים?

הרב חן־חנוך גלזמן: אני מוכרח להקריא כאן, יש לי ציטוט משאלה שנשאל ר' משה פיינשטיין זצ"ל. בספר אגרות משה, בספר אגרות משה ביורה דעה סימן צ"ד, הוא עוסק בכמה תחומים ש...

הרב חן־חנוך גלזמן: נגועות יותר פתוחות בתקופת הבירורים, ואני לא חושב שיש מקום פה לפתח את מה ש... בדיוק את ה... מי שרוצה יכול לראות את זה בפנים. אגרות משה, יורה דעה, סימן צ"ד. אבל אני רוצה להקריא משפט שהוא כותב בסוף כתשובה. הוא אומר ככה: "והאישה שמוצאת חן במראה, ובמשפחתה, ושמועתה טובה שהיא שומרת דת, יש לסמוך ולישא אותה בתקווה שהיא המזומנת לו מן השמיים, ואין צריך לבחון אותה מתחילה, וגם שלא יועיל, כי אין הבחנה זו כלום, ותמיד תהיה עם השם תמים". אני חוזר. "האישה שמוצאת חן במראה", זה דבר... זה הנקודה הראשונה שדיברנו. "ובמשפחתה", זאת אומרת בראייה המרחבית שלה, שהיא נושאת חן במשפחה, בלימודים, בהתנהגות הכללית במרחב הציבורי. "ושמועתה טובה שהיא שומרת דת", זאת אומרת אומרים עליה שהיא יראת שמיים, שהיא עושה מה שצריך ומתנהגת נכון. ואז הוא אומר: "יש לסמוך ולישא אותה בתקווה שהיא המזומנת לו מן השמיים". וכאן הוא אומר שני עניינים: "ואין צריך לבחון אותה מתחילה, וגם שלא יועיל". זאת אומרת, אפשר לחשוב על לעשות לה תרגילים כאלה או תרגילים כאלה. "אין צריך לבחון אותה מתחילה, וגם שלא יועיל, כי אין הבחנה זו כלום, ותמים תהיה עם השם אלוקיך. היא המזומנת לו מן השמיים, הקדוש ברוך הוא יוביל את זה, ובעזרת השם יהיה סייעתא דשמיא".

מנחה: זה לא נותן תחושה של קליק או של קשר. זה איזשהו הגדרה מאוד מאוד שכלתנית, מה שאומר כאן ר' משה פיינשטיין. הוא אומר: מוצאת חן במראה, מוצאת חן במשפחתה, שמועתה טובה שהיא שומרת דת – להתקדם. והיא המזומנת לו מן השמיים, אחר כך בעזרת השם תיווצר המציאות הזוגית שצריכה להיווצר, בעזרת השם.

הרב חן־חנוך גלזמן: שני דברים הייתי רוצה להתייחס לאמירה הזו של ר' משה פיינשטיין. האם זה גם כן דו צדדי? זאת אומרת, ביחס לגבר?

מנחה: אין ספק. הוא כתב את זה למישהו ששאל אותו, אז הוא ענה לו. אבל אם היו... אם הוא היה נשאל על ידי לימוד, הוא היה כותב את זה בשפה לא מגדרית.

הרב חן־חנוך גלזמן: אני חושב שאם אני לא טועה, תדייק אותי, כתוב שאישה שבודקים בעיניה, אישה שעיניה יפות אין צריך לבדוק אחריה.

מנחה: יש לשון כזו, כן.

הרב חן־חנוך גלזמן: אז אנחנו מתקדמים. אז עכשיו אנחנו אומרים, אז הנה, בדקנו, ראינו, יש, יש מצב שלא בודקים, ממשיכים. אבל לא מרגיש...

מנחה: לא, לא אמרתי לא בודקים. לא אמרתי לא בודקים. בודקים בשכל את הרבדים האלה שר' משה פיינשטיין ציטט ודאג: שהיא מוצאת חן במראה, ומוצאת חן במשפחתה ובמרחב שלה, ושמועתה טובה שהיא שומרת דת. אלה שלוש נקודות עקרוניות. ואם היא מסכימה והוא מסכים, בעזרת השם יש סייעתא דשמיא.

הרב חן־חנוך גלזמן: אז זהו, אז אני אומר, אז אנחנו עכשיו בדקנו, ראינו, יש משפחה ויש עיניה ופניה, והבחור והבחורה נפגשים. ויש אולי גם שיח, אבל רגש לא מתפתח. אין הרגשה של משיכה, נשיאת חן שלא מתקדמת לאן שהוא, רגש אהבה לא ממש מתפתח. האם...

מנחה: אני חושב שלא יכול להתפתח. אני אגיד לכם גם ככה. התורה הקדושה אומרת... אני רוצה ברשותכם רק להתייחס למשפט אחד שהוא מאוד מאוד קריטי, כי עליו אנחנו מבססים את השאלה, זה שנוהגים להגיד: "לא נורא, זה יבוא אחרי זה, זה יבוא עם הזמן".

הרב חן־חנוך גלזמן: לא, זה לא ככה, אבל אני אגיד, אני אצטט פסוק בספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ז. כתוב כך: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, וייקח את רבקה ותהי לו לאישה, ויאהבה". זאת אומרת, התורה הקדושה אומרת שה"ויאהבה" זה הסוף של התהליך. התהליך מתחיל בזה שהוא מביא אותה לאוהל, והוא רואה שמעשיה ישרים, והיא תואמת את מה שאימא שלו הייתה מתנהגת, והוא רואה שהסימנים קשורים... שהסימנים, הענן קשור על האוהל, והעיסה מתברכת, והנר דולק. היא באמת ככה, כמו שרש"י מביא, והוא מביא משם. היא ממשיכה את הקו של אימא שלו. הוא לוקח את רבקה, ותהי לו לאישה, ואז, אחרי כן, ויאהבה. האהבה זה פרי השקעה. והשקעה מתבטאת בשנה ראשונה. לא פעם אמרו לי זוגות, אנחנו נותנים את השנה הראשונה, כבר בחודשיים. מה שהתורה הקדושה אומרת שנה, זה לוקח שנה. ויש עליות וירידות במערכת הקשר הזאתי, אבל בעזרת השם תהיינה עלייה, עליות, זה יתבסס. אי אפשר לצפות למה שמוגדר falling in love, כאילו ליפול לתוך האהבה. זה לא איזה שהוא בור שאנחנו נופלים לתוכו. זה משהו שהולכים ומפתחים. האהבה היא פרי של השקעה ושל נתינה, וזה לא איזה שהוא סוג של קנייה לתאוות שלנו. התאוות הן חשובות, אני לא אומר שלא. צריך להיות רקע, קצת כמו שאמרתי, צריך להיות נשיאת חן, צריך להיות איזה שהוא משהו שתואם את הציפיות. אבל אחרי כן, האהבה עצמה היא פרי של תהליך שהולך ומתמשך משך לפחות שנה ויותר. העניין הוא שאנחנו צריכים בגישת ההיכרות להבין באופן מושכל עם מי אנחנו יכולים אחר כך לפתח את מערכת הקשר הרגשית. אנחנו לא צריכים לצפות שתהיה אהבה כבר בפגישות. אבל כן, שתהיה איזה שהיא... שיהיה איזה שהוא רצון לפגישה נוספת, שיהיה איזה שהוא נחת רוח מהפגישה, שהיה נחמד, שהיה נעים. הייתי רוצה שתימשך הפגישה, הייתי רוצה להיות איתה שוב, הייתי רוצה לצלצל אליה, לשאול מה קורה. לא איזה דבר כזה שאני אומר, אם אדם רואה בפגישה עול, והוא מרגיש כאילו שברוך השם שכבר נגמר הזמן, שיכולתי לברוח משם, זה לא סימן טוב. הסימן הנכון הוא שיהיה לו טוב בחברתה, ושיהיה לו נעים, וזה נחת רוח, והוא רוצה שזה יימשך. טוב, יש מגבלות, לא יכולים להאריך בפגישה, נגמר הזמן, זה מסתיים את הפגישה. אבל בהחלט היה רוצה מחר להיפגש שוב, ומחרתיים שוב. אם כך, אז בעזרת השם, בתהליך של שנה של חיים ביחד, שגם בזה יהיה עם עליות וירידות, בעזרת השם תיבנה פה עלייה מתמדת ויהיה בניין עדי עד.

מנחה: יכול להיות שלמה שהרב אמר פה, הייתי מוסיף מילה אחת שקוראים לה ריגוש. מה שאמרתם, לרצות לראות אותה שוב, משהו שבכל זאת יוצר איזשהו... אני לא אומר הפרת איזון מהמערכת, אבל איזה משהו שהרגישה שעד הסוף סוף הוא לא חווה והיא לא חוותה עד היום, ופתאום מרגישים את זה.

הרב חן־חנוך גלזמן: כן, אני בהחלט מסכים עם ההגדרה הזאתי. יש ציפייה, יש רצון, יש איזה התרגשות, משהו מפרפר. זה לא אומר שזה כבר מוכח להיות... ראיתי אותה פעם אחת או פעמיים, אני אומר זה, זה גורלי, זה נחרצתי, זה ה-beshert שלי. לא חייב. אבל זה דבר שהולך ומתפתח. "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, וייקח את רבקה, ותהי לו לאישה", ואז "ויאהבה".

מנחה: עכשיו אנחנו רוצים להתקדם עם זה. ויש פעמים שכן מרגישים, אבל פתאום זה מגיע לאיזה שלב כזה שאני פתאום לא בטוח, אני פתאום... אני לא בטוחה לגבי העניין הזה. לא יודע אם שייך להמשיך או לא שייך, משהו שנעצר שם, יש איזה ספק פתאום. מה עושים כשמתעורר כזה ספק, שאתה לא יודע אפילו איך להגדיר אותו, ואז אתה אומר, אולי כדאי להוריד את זה ודי?

הרב חן־חנוך גלזמן: כן, אנחנו מכירים את התופעה הזאתי, היא רחבה מאוד. היא מאוד מאוד רחבה. אני יכול להגיד ש...

הרב חן־חנוך גלזמן: גם במהלך הפגישות אנחנו רגילים לומר, בדרך כלל בין תוך חמישה שישה מפגשים יש איזה אחד לא מוצלח. זה קורה. זה לא אומר שזה חייב להיות, אפשר להמשיך, אפשר להמשיך לפגישה נוספת ולראות אם זה מתקן וזה הופך להיות כן פגישה טובה וכן מעניינת וכן נחמדה וכן יוצא, אם יש נשיאות חן, אז לדון את זה כאירוע חולף. כולנו בחיים שלנו, אנחנו בני אדם, אנחנו לא רובוטים, יש בינינו, יש עליות וירידות בחיים שלנו, ויש מצבים כאלה שהם פחות מוצלחים. אבל מבחינת להמשיך הלאה, אם החוסר הצלחה הזאתי בפרט בתקופת הפגישות היא הולכת ומתפוצצת עוד פעם ועוד פעם של אי נחת, אז באמת זה לא מתאים. או שיש איזה שהוא חוסר נשיאות חן קיצונית או התנהגותית או משהו כזה, אז באמת זה לא מתאים. אז אין עניין להמשיך. אבל אם יש רק איזה שהוא צל כזה שקצת פחות נעים מאי פעם, או משהו, הרבה פעמים אנחנו מפתחים ציפיות. היינו בפגישה, היא הייתה טובה, עכשיו אנחנו מצפים שהפגישה הבאה תהיה עוד יותר טובה, והיא באמת הייתה יותר טובה. עכשיו אנחנו מפתחים ציפיות שזה כבר יעוף לעננים, אז זה לא עף לעננים, זה עף לזה. פה אנחנו מרגישים שזה כאילו לא מוצלח, כי זה לא היה כמו הציפיות שלנו. אבל בסך הכל, אם אנחנו נתגבר ונעשה עוד פגישה במצבים האלה, אז שוב, אם המצב הזה של החוסר נשיאות חן כלשהי זה הולך ומתגבר, אז אוקיי, אז נפרדים בידידות, מה שנקרא, וזה לא מתאים, הכל בסדר. אבל אם המצב הזה של האי נחת הולך ומשתנה ויש כן בפגישה הנוספת אחרי כן יש כן נחת רוח והכל, אז יופי, זה סימן דווקא טוב. לפעמים צריך לעשות פגישה נוספת באווירה פחות לחוצה, כי הרי בדרך כלל אנחנו עושים פגישות בערב באיזה שהם בתי מלון או באיזה שהם מקומות שמגיעים לשמה הבחורים עם העניבות המסודרות והבנות עם נעלי עקבים והכל. לפעמים צריכים לעשות פגישה יותר ספורטיבית, באיזה בוקר של שמש נעימה, באיזה שהוא, אני לא מתכוון ביולי אוגוסט, אז אי אפשר לצאת החוצה. אבל במקום שיש, עכשיו אנחנו בחלק של אביב ופרחי, אז אם יש איזה בוקר נעים ושמש חמימה, זה דווקא נחמד לצאת החוצה, לטייל באיזה גינה, באיזה פארק, באביב או בסתיו בוודאי, ולהתרשם מהתנהגות במקום יותר פתוח ויותר משוחרר. וזה בהחלט נותן מימד נוסף לנשיאות החן הזאת שדיברנו עליה קודם. זה מאוד מועיל.

מנחה: הרב גלזמן, אני שומע אתכם והדברים נשמעים כל כך לבביים ונעימים וממש כמו פריחה באביב. אבל אני רוצה לדבר דווקא על הרגע הזה שלמשל אתה לא יודע ואת לא בטוחה, ואז אומרים לבחור או לבחורה, תדע לך, גם צריך להתפשר. זה לא, אין כזה דבר מושלם. זה מנוסה מן הרגשה שאתה צריך להבין שהדבר שאתה אולי הכי מייחל אליו אולי לא קיים. אז להתפשר? ואם כן, אז במה?

הרב חן־חנוך גלזמן: אני מוכרח לספר סיפור מהחיים. יהודי שיש לו כבר נכדים ונכדים גדולים, הוא בא אליי. אבל אני הייתי עד להתלבטות שלו בתקופת הפגישות. ואני ניסיתי להסביר לו שזה דווקא מתאים, ועוד אנשים חשובים, אני חושב שאפילו הרב שמחה כהן זכרונו לברכה גם כן. והוא בכל אופן היה דבוק במחשבתו שהיא לא מספיק נושאת חן חיצונית לפי המחשבות שלו. אותו דבר, הייתה מעורבת שמה איזה אישה, אישה מאוד לבבית, מאוד נחמדה, זכרונה לברכה, היא כבר לא חיה. והיא הכירה גם אותו וגם אותה באיזה שהוא אופן. והיא שאלה אותו, למה, היא הייתה מאוד ישירה, היא שאלה אותו, למה אתה לא מתקדם בפגישות האלה? הוא אמר, היא לא מוצאת חן מספיק, מבחינה חיצונית. היא מאוד חכמה, מאוד מוצלחת, מאוד זה, אבל חיצונית היא לא מספיק. היא שאלה אותו אחר כך, הסתכלת במראה? הוא אמר לי ששתי המילים האלה שינו את חייו. מה שאנחנו כל הרבנים ניסינו להסביר לו, אני יכול להגיד, היא הייתה מבשלת בישיבה. והייתי, הוא היה די מבוגר, והוא דיבר איתה פעם, היא הייתה כמו סבתא טובה כזאת. והיא באמת, זכרונה לברכה, והיא באמת, כשהוא אמר לה, היא לא מוצאת חן בעיניי מבחינה חיצונית, חוץ מזה הכל בסדר, רק מבחינה חיצונית, אז היא שאלה אותו, הסתכלת במראה? הוא אמר, כלכם הרבנים לא הצלחתם לתת לי את הסטירת לחי כמו שהיא נתנה לי, ובאותו רגע הוא נכנס לפגישה נוספת וסגר, ומאז הם חיים בשמחה ונחת. אז יש גם דברים כאלה, סייעתא דשמיא. אני לא חושב שאם אדם יש לו איזה שהוא, אם אדם פוגש נערה שהיא לא מוצאת חן בעיניו חיצונית, או שהיא תפתח איזה משהו שלא מוצא חן בעיניו, לא על הכל אפשר לפשר. אבל כן, אם לבן אדם יש ציפיות מוגזמות שלא תואמות את המקום שלו, אז הוא צריך לדעת את מקומו. ולפעמים, לפעמים אפשר להציב לו מראה מול העיניים. הנה, אותה אישה, זכרונה לברכה, באמת עשתה את זה, בצורה מאוד מאוד בוטה, אבל גם חביבה. ובאמת זה שינה את המצב.

מנחה: לצערנו אנחנו פוגשים לא פעם ופעמיים ויותר, מה שנקרא אלטע בוחר, רווקים ורווקות של הרבה שנים, שבגלל העובדה שהם היו בררנים ורצו את המושלם ונשארו רווקים. והיינו יכולים להגיד להם...

הרב חן־חנוך גלזמן: אני לא יודע אם זה, אני לא יודע להגיד בגלל מה, כי נסתרות דרכי השם, אני לא יודע למה, מה בדיוק גרם לדבר הזה. אבל כן, אני חושב שבררנות יתר היא לא נכונה, ואדם צריך לדעת את מקומו. חז"ל אומרים לנו שהכפרי לא נושא חן בעיני בת המלך. ואדם צריך לדעת את הפרופורציות של המעמד שלו, ואז לפי זה, כי אנחנו לא יכולים לחיות עם הרגליים על הקרקע והראש בשמיים. אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים, ולפי זה להתאים את הציפיות, את הציפיות שמותאמות למה שאנחנו.

מנחה: אבל אם אנחנו נסתכל עכשיו סטטיסטית, באופן שרירותי, בחור שפגש כבר למעלה מ-30 בחורות, או בחורה שפגשה למעלה מ-50 בחורים, ויש דברים כאלה. אני זוכר שאני פגשתי בחור שיום אחד אמר לי, היום זה הבחורה ה-500 שאני פוגש. היום הוא נשוי, ברוך השם, נשוי ויש לו ילדים גדולים. וגם יצא לנו להכיר מישהי שחיכתה עד גיל 36, משהו כזה, היו לה דרישות וציפיות כאלה גבוהות, ובסוף היא ירדה מהעץ, וכן, בניגוד לכל מה שאמרו לה, כן, הגברת, את צריכה להתפשר, כבר אי אפשר, אחרת את הרכבת, או דברים כאלה. והם הבינו שצריכים לשנות את סדרי העדיפויות. ואפילו פעם היה אחד שאמר, ואני חושב שעד היום הוא עוד לא התחתן, והוא אמר שאם הוא היה מתחתן, היום הוא כבר, איך הוא אמר לי את זה? הוא כבר פוגש את הנכדים של אלה שהוא פגש. אז לא היה כדאי להתפשר?

הרב חן־חנוך גלזמן: אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה. יצא לי לפגוש דווקא בחורים כאלה, שאמרה לי אמא של אותו בחור, הוא תמיד הולך לפגישה ראשונה ומוריד. פגישה ראשונה ומוריד. היא אומרת, נדיר שהוא הגיע לפגישה שנייה, שלישית אף פעם לא. הוא היה כבר בן 25. שאלתי אותה...

הרב חן־חנוך גלזמן: שאלתי, דיברתי איתו. הסתבר... אני שאלתי אותו שאלה מאוד פשוטה. שאלתי אותו, "עם ההורים שלך אתה חבר?" הוא אמר לי, "ההורים שלי נפטרו". שאלתי אותו, "כן, אני יודע, אבל עם חברים?" השיחה התפתחה. אני יכול להגיע למסקנות. לא, המסקנות שלו היו מסוימות, וזה יכול להיות או רע או לא רע, אבל טוב זה לא היה בהגדרות שלו. אז למה שבחור כזה ירצה להתחתן? כן, בשכל הוא מבין שהוא צריך לעשות את זה, אבל למעשה, היה לו כל מיני מחסומים, כל מיני חסמים, שהם לא נוצרו מחמת איזשהו... אלא מחמת ציפיות לא נכונות או איזשהו מערכת לא נכונה עם עצמו. וזה בחור שצריך לעשות איזושהי עבודה בקטע הזה. זה נקודה, למשל, דוגמה אחת למה שאתם שואלים.

הרב חן־חנוך גלזמן: יש עניין נוסף. אנחנו מכירים תופעה של חרדה של קניות. יש אנשים שהם רוצים לבחור זוג נעליים. אז הם מסתכלים על זוג נעליים, קונים את הזוג נעליים שהם רואים בחלון הראווה, או שני זוגות, מודדים את האחד מהם או השני, וקונים. אבל יש כאלה שקודם כל הם הולכים לעשות איזשהו סקר שווקים. הם מסתכלים ככה וככה וככה, ובודקים קודם שבועיים איזה סוג נעליים הוא רוצה לקנות בכלל. והוא גם לפעמים עולה. הוא אומר, "אני רוצה להשקיע 300 שקל". עכשיו הוא אומר, "רגע, ב-350 אני כבר יכול לקבל יותר טוב". אז הוא כבר מגיע לחנות אחרת. אז הוא כבר אומר, "אז זה הרבה כסף, אז אני אשקיע 400". ככה הוא עולה ועולה ועולה, והוא מגיע לדברים שהוא לא רצה. בסוף הוא מתפשר על איזה משהו שלא כל כך היה מצא חן לפי השאיפות שלו. מה שקורה זה שאחרי שהוא כבר קנה, הוא ממשיך לברר, כי עדיין יש לו חרדה על זה שהוא לא קנה את מה שהוא לא קנה. אנשים כאלה, הם לא יכולים לעשות אף פעם שום החלטה, כי כל הזמן הם עסוקים ב... "אבל יהיה אולי יותר טוב פה, ואולי יהיה יותר טוב פה", וככה...

הרב חן־חנוך גלזמן: גם בנושא הזה של פגישות היכרות למטרת נישואין, הם אף פעם לא יכולים להחליט על התקדמות, כי "אולי, אבל מי יודע, אולי החברה שלה היא הרבה יותר טובה, ואולי ואולי". דרך אגב, אומרים שהמילה "אויל" נגזרת מהשורש "אולי". כי "אולי ככה". אומרים את זה בשם הגאון. שהאויל הוא כל הזמן אומר "אולי, אולי, אבל אולי לא, אבל אולי כן". אני מניח שאנשים שיש להם חרדה כזאתי, רגילים להתחרט, קונים משהו ואחר כך ממשיכים לעשות סקר שווקים אחרי שהם כבר קנו, רק לראות מה הם הפסידו. זה תופעה שגוררת אותם להתנהגויות לא פשוטות, שזה... אם זה לקנות נעליים או לקנות עניבה, זה סוג של קושי מסוים. אם זה לקנות רכב או לקנות דירה, זה הרבה יותר חמור. ואם זה להחליט על שידוך, זה חמור שבחמורות. אבל זה תופעה שאנשים חיים איתה.

מנחה: פשוט הזמן שלנו, רציתי רק אולי לחתום בשאלה אחת שאולי יכולה להוביל פה לשינוי. בחורים או בחורות שמגיעים לפגישה, מה קורה כשהם באים עם מין תפיסה או דעה כזאתי ש"טוב, מקסימום, נו, אז מקסימום זה כן, אם לא אז לא". אפשר לבוא לפגישה עם כזאתי מחשבה?

הרב חן־חנוך גלזמן: אני קשה לי לענות על זה, כי לכל דבר צריך איזון. מצד אחד, אי אפשר לבוא לפגישה שרק נעשה טכנית ונסקר ולעשות את כל עבודת שטח מראש כי רק להסתכל ולסגור את העניין. זה לא נכון. אז מצד אחד צריך להגיד, "תבוא לפגישה, מה יכול להיות? בעזרת השם, אולי בעזרת השם זה יהיה בסדר, ואם לא אז לא". מצד שני, אחד שמקל ראש מדי והולך לפגישה עם כל אחת, עם כל אחת, זה גם כן... צריך, כמו שאמרנו, כל דבר צריך למצוא את שביל הזהב, צריך למצוא את האיזון הנכון. לא כל מי שמסכים להיפגש איתך ללכת להיפגש, אבל גם לא לעשות איזושהי עבודת שטח כל כך מדוקדקת שאף אחד לא יסכים... אף אחת לא יכולה להיות מועמדת לפגישה שכזאת. צריך למצוא את שביל הזהב, לברר היטב, ולהיות... לבוא עם מחשבה כזאת ש"אם יצליח, יצליח, ואם לא יצליח, לא יצליח, לא סוף העולם". אבל להשתדל שזה כן.

מנחה: הרב גלזמן, מומחה בשידוכים, בהנחיה, בליווי, אנחנו מודים לכם מאוד. שכל אחד בעזרת השם, בזכותכם, ימצא את הבשערט שלו, עם הכי פחות מניעות, עם הכי... בשיא הדיוקים וללא ספקות.

הרב חן־חנוך גלזמן: או בשפה של החסידות, שהמניעות יהפכו לנעימות. אמן. יישר כוח, תודה רבה, כל טוב.

מנחה: כל טוב.

מנחה: כששומעים את המושג שידוך, יש לזה כל כך הרבה קונוטציות שונות שלוקחות כל אחד מאיתנו לכל מיני כיוונים. אבל היום, עם הרב מיכאל לוין, אנחנו רוצים לנסות לבאר את באמת מה קורה שמה בפנים, ברגשות, בעולם הפנימי של המשודכים ואלה שמלווים את השידוך. ואנחנו אומרים ערב טוב ושלום וברכה לרב מיכאל לוין.

הרב מרדכי לוין: שלום וערב טוב.

מנחה: מה שלום הרב?

הרב מרדכי לוין: ברוך השם.

מנחה: ברוך השם. הרב עוסק בשידוכים, מומחה בשידוכים, אבל הרב בוודאי יודע שלא פעם יש באמת דילמות וחוסר בהירות בכלל איך מתחילים את כל העניין של השידוכים. אז לפעמים אני שומע שאומרים "אתה כבר יוצא לשידוכים? אתה כבר נפגש?" פעם שמעתי מושג שנקרא "האם כבר נכנסת לחלון הראווה?" אז בוא נסתכל על המושג הזה של שידוכים ונשאל את השאלה הראשונה: איך בכלל ניגשים לשידוך? איך... יש איזה מין צליל, משהו שאומר לי "זהו, אתה יוצא לשידוך"? ואם כן, אז מה אני אמור לחשוב אז?

הרב מרדכי לוין: אז כמובן, מה שגורם היום לרוב הבחורים והבנות לצאת לשידוכים זה החברה. זאת אומרת, בחור בדרך כלל מגיע בישיבות הליטאיות לוועד חמישי, אחת, שתיים, מתחילים להתארס, ונוצר איזשהו גל. לא מגיע מאיזשהו מחשבה "האם אני בשל לשידוכים, לא בשל", איזשהו לחץ חברתי שנוצר, מתארסים. זה הגיל. שזה אמרה שאומרת שאומרים בתפילה "אתה בחרתנו", עשית אותנו בחור, "ואהבת אותנו", עכשיו תחתן אותנו. עכשיו מגיע אצל הבנות זה באותו רעיון. מגיע ה', ו' סמינר, פתאום מתחילים להתארס, קמה, כי האחות מעליה נושפת בעורף, מתחיל לזוז באיזשהו אופן, והלחץ החברתי גורם לזה. בעיקר בציבור החסידי בגיל הרבה יותר צעיר, בציבור הספרדי והליטאי אני חושב שזה באותו גיל פחות או יותר. אז שם יש מורכבויות אחרות, אם יהיה מספיק הזמן נוכל להרחיב. ברגע שבחור מגיע לגיל שהוא כבר מרגיש שהוא... מצא שהוא כבר בשל, אם זה מבחינת בחור, אז אני רק אגיד, רוב הטלפונים שאני מקבל מבנות בשידוכים שמתייעצות, אז אני שואל אותן שאלה פשוטה: "בשביל מה את צריכה להתחתן? מה חסר לך? למה... למה להתחתן?" ואז התשובה של למעלה מ-90 אחוז, "אני מחפשת מישהו להישען עליו, מישהו שיקח אחריות". עכשיו, זה לא אומר שהבחורה היא חלשה והיא צריכה מישהו חזק. זה יכול להיות גם מישהי שהיא מתכנתת מאוד בכירה...

הרב מרדכי לוין: ויש לה איזה יום גיבוש, והיום הגיבוש הזה הוא מעורב, ואני, אם אני לא אגיע זה לא לעניין, אם אני אגיע ויהיה שם, זה גם לא לעניין. אני מחפשת בעל שאני אוכל לסמוך עליו, להגיד, לתת לו את השאלה הזאתי, והוא, לא משנה לי איך, הוא ייתן לי את התשובה. זה מה שחושבים על פי רוב אצל הבנות. אצל הבנים זה מקום של לבנות בית, להפך, שהוא רוצה לבנות, לגדל, לקחת מקום של לקחת אחריות. זה בעיקרון החלק של הבחור.

מנחה: ואז בעצם, עם ההסתכלות הזאתי, מה אתם חושבים שנכון להגיד לבחור בשלב הזה, איך אתה ניגש לשידוך? מה הדבר שבעצם אתה יכול לתת להם כנקודת צידה לדרך? הנה אתה יוצא לשידוכים, מה נדרש ממך? מה אתה צריך לעשות? מה נכון שתפעל בדרך?

הרב מרדכי לוין: יפה, אני אומר, השאלה היא ממש במקומה, כי רוב הבנים והבנות בשידוכים, בגילים שהם מתבגרים, הקושי שלהם הוא בדרך כלל שהם לא יודעים מה אמורים לעשות בפגישות, מה אמור לקרות במהלך השידוך. אז הם משרטטים לעצמם איזה שהוא משהו, איזה שהיא דרך שזה מה שצריך להיות, שזה לא קורה מבחינתם זה לא השידוך, והם לא יודעים מה באמת אמור לקרות שמה.

מנחה: ברשותך אני רוצה רק לשאול, יש הרי את העניין של מדריכי חתנים, שגם כן אמורים להתעסק בשלב הזה של ההדרכה לקראת השידוך, לא?

הרב מרדכי לוין: המדריכי חתנים, מרובם מתעסקים רק בשלב בין האירוסין לחתונה. אצל הבנות, מדריכות כלות, 80 אחוז מהזמן מקדישות בכלל לנושא של הלכות. אז עוד משהו, מורכבות אחרת.

מנחה: אז זה חלק מאוד משמעותי שהוא חסר פה אם ככה.

הרב מרדכי לוין: ומדריכי חתנים מתעסקים בעיקר בהדרכות. אם אני הייתי שולח את הבן שלי למדריך חתנים, הייתי רוצה לשלוח אותו למדריך שגם מדריך בשידוכים וגם מתעסק קצת בשלום בית. זאת אומרת שאני, יש לי מוצר, שאם חלילה יש בו איזה קושי, אחרי החתונה הוא לא אומר "תשמע, בזה אני מצטער, אני הדרכתי אותך לחתונה ונוצר קושי, אז בוא תיתן לי מענה". כשאני קונה מוצר בחנות אני רוצה אחריות, משהו לפחות בסיסי בשביל לצאת לדרך.

מנחה: אז נחזור לנקודה הזאת, כמו שאמרתם, אז איזה צידה אתה נותן להם כבר בשלב הראשון?

הרב מרדכי לוין: אני אומר, אני מכין אותם לקראת שידוך. דבר ראשון, מודעות קודם כל לשוני. ואני מכין אותם לזה ששידוך, שגבר ואישה לא מתאימים. ושבחור שמחפש בחורה שמתאימה לו, או להפך, זה אמירה שהיא קצת אגואיסטית. אני לא מחפש מישהי שמתאימה לי, אני מחפש מישהי ששווה לי שאני אתאים את עצמי אליה. ואותו דבר להפך. ברגע שהוא ניגש לשידוך והוא מבין שאישה זה לא חברותא עם שמלה, אלא הקשר של שידוך הוא הולך להיות קשר אחר לגמרי. זאת אומרת, תמיד זה מאוד מזכיר את ההבדל בין חברות לזוגיות. זה כמו ההבדל בין תערובת לתרכובת. בתערובת אנחנו שמים כמה מוצרים, מלח, אורז, ועדיין הם מעורבבים ביחד, אבל תמיד יש לנו את האפשרות להפריד את החלקים. בתרכובת זה בדרך כלל בין נוזלים, שאנחנו לוקחים כמה, שני סוגי נוזלים, שמערבבים אותם, זה נעשה איזה שהיא יצירה חדשה. הזוגיות זה בניין חדש, משהו שהם לא הכירו והם לא חוו. וניתן להם כמה וכמה דוגמאות לשוני בין גבר לאישה. יש באמת אין ספור, אם תרצו נוכל להרחיב.

מנחה: אדרבה, בוא נשמע.

הרב מרדכי לוין: בחור שמגיע לשידוך, אני שואל, האם יש בחור אחד בעולם הישיבות? אחד. היה לנו השבוע ליל שבת 300 בחורים בשידוכים פה ברמב"ם בבני ברק, ושאלתי שם שאלה: האם יש פה בחור אחד שביום שישי הוציא 100 שקל מהכיס והלך לקנות פרחים לכבוד שבת, שם בפנימייה, ומסתכל על הפרחים ומסדר ימינה, קצת שמאלה, עושה שלום במרומיו, יעשה שלום עלינו, ובמוצאי שבת מחליף את המים, וביום שני, פחות או יותר שלישי, זורק את הפרחים לפח. האם יש פה אחד? הבחורים בכלל, ואם יש בחור אחד כזה בישיבה, ברור שהוא בחור מאוד מאוד מוזר, משהו חריג. אני עוד לא נתקלתי בבחור כזה. אצל הבנות, האם יש בת שקונה לעצמה פרחים? המון. אז מה זה אומר? זה אומר, זאת אומרת שבחור עם 100 שקל קונה לעצמו איזה ספר, חוברת, שתייה, פיצוחים, משהו שיהיה לו לשבת. והוא מבחינתו רואה בקנייה של הפרחים בעל תשחית. אבל למחרת החתונה, אם זה יצא ביום חמישי, יום שישי הוא הולך לחנות ומוציא 100 שקלים וקונה פרחים לאשתו, ואף אחד לא חושב שהכסף הזה מיותר והולך לפח. הוא מבין שיש פה איזה צורך אחר. פה אנחנו מתחילים לעבוד על שוני. בהקשבה, שוני ב... אני אומר לבחור דוגמה, אני מביא לך איזה שהיא תמונה יפה, מביא לך איזה הביתה, קח, תתלה את זה בסלון. איפה אתה תולה את זה? רוב התשובות זה מתחיל ב"לא יודע", "לא משנה", "איפה שריק" או "איפה שרואים", אני יושב ואוכל. כשאני שואלת את הבת את אותה שאלה, היא אומרת "רגע, מה הצבע של המסגרת? מה הצבע של הארון?" נראה בכלל אם זה בכלל יכול להיכנס לסלון. ההסתכלות היא שונה לגמרי. והדוגמה המרכזית להראות על שוני בין בחור לבחורה, שאני אומר להם, בוא נגיד שאנחנו הולכים על שידוך הכי מתאים. לוקחים את ה-בחור של עולם הישיבות, שהוא גם ה-בן וה-נכד, וגם יש לו גם מבחינה כלכלית הוא מסודר, והוא גם למדן, ומציעים לו בת גם כן כלילת השלמות, צנועה וחסודה ונאה, ומסודרים מכל הבחינות. השידוך הזה בעצם מתאים כמו כפפה ליד. מסודרים, אין שום דאגות בין האירוסין לחתונה. רק דבר אחד, כל היום רצים, משפצים את הבית, קירות, ארונות, את הקרמיקה, את הרהיטים, שהכל פיקס. חוץ מדבר אחד לא סידרו להם: מקרר. אמרו שיש משהו שבונה את הקשר, שזוג יוצא ביחד קצת בשבע ברכות קונים. אז הם באמת בשבע ברכות הם יצאו ביחד לקנות מקרר. ובדקו, הם צריכים ברוחב מסוים, בגובה מסוים. ואז המוכר אומר להם שמקרר כמו שהם רוצים, יש לו שתי אפשרויות. מקרר אחד יפה, ניקל, לדים, הכל באמת הכי מושלם, מתאים למטבח כמו כפפה ליד, אבל חברה בינונית. בסדר. לידו יש מקרר קצת יותר מגושם אומנם, אבל המוכר אומר "זה מרצדס, 40 שנה לא רואה מוסך". מה הגבר ירצה? חזק. מה היא תרצה? רוב הבנות את היפה. מה אתם חושבים שיקרה? הבעל צריך לוותר. שמענו מהרב שטיינמן שלא שמענו ממוותר מפסיד. אין בעיה. אני שואל אותו, ומה קורה, אתה אמרת לה "אני חושב שזה יותר טוב, אבל בכל אופן האישה, אני בא לקראתך", וקנית, תהני. ועובר כמה שבועות, ובליל שבת פתאום שומעים איזה שהם רעשים מהמנוע, והמקרר שובק חיים לכל חי. מה המשפט הראשון שהוא אומר? "אמרתי לך".

דובר: מה זה "אמרתי לך"? "אמרתי לך", והוא אומר: "מהיום ועד מאה ועשרים שולחים לקנות מוצרי חשמל, רק אני מחליט". אבל איפה הוויתרן שלנו? הלוואי ויהיה לנו בחור באמת שמוותר, וגם כשהוא שומע רעש, צלילים מהמקרר, הוא אומר: "מצוין, חשבתי שזה יקרה, אבל השבתי את זה". אבל מתי מעט הם בדרגה הזאתי שבאמת מסוגלים לעשות את זה. מה כן עושים? אז אנחנו מדברים איתם בהדרכה.

מנחה: מעניין. מרתק וחשוב. אבל בכל זאת עכשיו, איך אנחנו... הנה הם יוצאים ונפגשים, אבל יש לו איזה רגע שהוא אומר לעצמו: "איך אני אדע שזה הבאשערט שלי?" יש כזה דבר? הרי אנחנו מכירים שיש בת קול שאומרת "בן פלוני לבת פלוני". האם כשהם נפגשים הם שומעים את הקול הזה? מתי הם באמת אמורים להרגיש את זה, או בכלל האם נכון לצפות לכזה בת קול שתגיע כבר בפגישה הראשונה?

דובר: אני אענה בשאלה ואני אגיע גם לזה. שני דברים. אחד, יש ויכוח מה נכון יותר, השידוך הליטאי או השידוך החסידי. בשידוך החסידי נפגשים פגישה, פגישה וחצי, שתי פגישות וסוגרים. בשידוך הליטאי נפגשים ארבע, חמש, ויש כאלה שבע, שמונה. מה יותר נכון לעשות? עכשיו, המציאות מוכיחה שהשידוך החסידי מצליח לא פחות מהשידוך הליטאי. אם כן, איך זה עובד? בנוסף, דיברנו על הרבה מאוד שידוכים שלא מתקדמים בגלל שהם טוענים "אני לא מרגיש קליק, אני לא מרגיש את המשיכה, אני לא מרגיש את החיבור, הכל בסדר, אין חיבור". ופה הם שומעים מהרב דיאמנט אולי שלא צריך חיבור. ויש כאלה שקוראים מהרב הופמן שכן צריך איזה חיבור. ויש רבנים שאומרים צריך חיבור, לא צריך חיבור. ועם החיבור הזה יש לנו אינסוף של קשיים, כי אף אחד לא מגדיר להם מה כן. אז כל אחד מדמיין לעצמו את החיבור. אז יש אחד שמשהו מדמיין קרה אז הוא מתקדם, יש אחד שמשהו מדמיין שיקרה לא קורה אז הוא לא מתקדם. אז מה שלמדתי מרבותיי, בשידוך אני אומר לבחור: כשאתה חוזר מפגישה אנחנו צריכים שיהיה לנו ארבעה דברים. כמובן לא אחרי פגישה ראשונה. בפגישה ראשונה אני אומר לו רק לפטפט, חומרים, שיראה שמה שביררו פחות או יותר מותאם או שלא מותאם, שיראה, לפטפט. לא נחשפים, לראות בעיקר שיש זרימה ביחד ברמה בסיסית. כמעט ואין שידוך שלא מגיע לפגישה שנייה, שוב, אם ההורים עשו בירורים טובים לפני השידוך. מכאן ואילך אנחנו מבקשים לבדוק שלושה מדדים. מדד אחד זה אם יש זרימה. אם הם זרמו טוב ביחד, זה סימן מבחינתנו שיש פה יצר שמושך גבר לאישה, שמושך אישה לגבר, וזה מצוין. זה מדד ראשון. מדד שני זה השקפות עולם. אני אומר לבחור: תעשה לך עשרה דברים שהם חשובים לך מאוד בבית. אם זה חזון אישניק אז תשים את הגנרטור, אם זה עדות המזרח פאה או מטפחת, זה משקל רב. שים לך עשר נקודות, תן לכל אחת משקל, ותראה שבהשקפות עולם פחות או יותר שמונים תשעים אחוז אתם זהים. מבחינתי זה מצוין. אלא אם כן, אם רק בפאה או מטפחת יש חילוקי דעות, אז השאלה הזאת לבד היא תשעים אחוז. דבר שלישי, האם אין דחייה חיצונית.

מנחה: נשיאת חן.

דובר: לא, אני אומר קודם כל אני לא מחפש שתהיה משיכה. אני מחפש שלא תהיה דחייה. אמה מה, עצם זה שהייתה זרימה, זה מראה לי שהייתה פה נשיאת חן, כי אם לא, לא הייתה זרימה.

מנחה: אז זה בדיוק מה שרציתי לשאול, כשאנחנו אומרים זרימה, למה הכוונה זרימה? מה הכוונה שזה זורם?

דובר: זורם זה שאם נשים נגן מתחת לשולחן שנפגשים בחור ובחורה, ונשמע אחרי שעה שנפגשו מה הם דיברו, אנחנו נשמע שמה: שניצל ברוטב עגבניות, מי הדודים שלך, מה את לומדת, למה בחרת את העבודה הזאתי, איך הולך סדרים בישיבה. ואחרי שיחה כזאתי אולי יבשה, נשאל אותו איך היה? הוא אומר: "היה מאוד נחמד". מה היה נחמד שמה? היה נחמד כי יש זרימה.

מנחה: כי דיברנו, כי היה שיח, כי לא היו שתיקות.

דובר: לא, שתיקות זה שוב דבר שהוא מותר. לפעמים גם טוב. כמובן לא שתיקות ארוכות, צריך לעשות שיעורי בית. זה עוד נושא, שיש כאלה בנות שמחכות שהבחור ידבר, יש שתיקות, מחכים. את זה צריך לשלול לגמרי. מי שזורם יותר שישחרר בפגישה, זה לא נעים. אבל בסוף הפגישה אני מרגיש שהיה נעים, היה נחמד. הייתי רוצה עוד פגישה. אם זה לא לנישואים, סתם פגישה, היית הולך לעוד פגישה? הוא אומר: "כן, היה מאוד נחמד". ואם היית נוסע עכשיו באוטובוס לדימונה, איך הייתה השיחה, איך היית מסכם אותה? הוא אומר: "אם זה לא לנישואים, היה מאוד נחמד". נישואים זה משהו אחר. אני אומר לו: אוקיי, הבנתי, יש זרימה. אז בעיקרון יש לנו זרימה, אין דחייה חיצונית. שוב, שיש הפרעה חיצונית, זה לא מפריע לי, מפריע לי שיש דחייה. אם הרב ירצה אני אוכל להסביר מה ההבדל בין הפרעה לדחייה.

מנחה: כדאי מאוד, אולי כדאי שהרב יתייחס לזה עכשיו.

דובר: דחייה זה, אני שומע בחור, אני אומר לו: "אין לך דחייה?" הוא אומר לי: "יש לי דחייה". אני אומר לו: "לא דוחה אותך". דחייה זה תמיד דבר שהוא באותו טון ותמיד זה עולה במקום ראשון. אני אומר, אם מקק לצורך העניין דוחה אותנו, אז הוא דוחה אותנו גם בכוהנים ביום כיפור, וגם אם הוא קופץ לנו באמצע בדיקת חמץ, וגם אם זה קורה בל"ג בעומר או בתשעה באב, הוא תמיד דוחה אותנו באותה רמה. אני לא יכול להגיד: "אתמול ראיתי מקק על המכנס וממש לא הפריע לי, ושבוע שעבר זה נורא הפריע לי". דחייה זה דחייה ותמיד יש את אותה צעקה. תמיד כשאני אשאל אותך איך היה שם במקום, אתה תמיד תגיד לי: "יש שמה הדבר הראשון הדחייה", הייתי קופץ תמיד מקום ראשון. הפרעה, אני אומר: בחלק מהפגישה שמתי לב לזה ובחלק מהפגישה לא שמתי לב לזה. בפגישה הראשונה זה מאוד הפריע לי המראה, בפגישה השנייה דווקא ממש לא הפריע לי המראה. פה זה מראה לי שיש פער בין הציפייה למה שקורה בפועל, ואני אומר לו: בוא תכיר אותה יותר טוב, תכיר את הפנימיות שלה, ואז יכול להיות שבכלל הדבר יעלם אפילו. פה צריך באמת אוזן מקצועית, אוזן רגישה. עכשיו, כשבנות פונות בשידוכים, אני אומר להן שהן צריכות לבדוק ארבעה מדדים. כמו שאמרנו: זרימה, אין דחייה חיצונית, והשקפת עולם תואמת, והאם את מרגישה שאת יכולה להישען עליו. לדוגמה, היה בחור שהוא נחשב באמת ספר תורה מהלך, בחור תלמיד חכם, אבל כשהם יצאו לפארק הלאומי לפגישה ובאמצע הפגישה הייתה אזעקה, אז הוא הוציא את הטלפון וצלצל לאבא שלו: "אבא, יש אזעקה, לאיפה לרוץ?". פה זה הסתיים. היא הרגישה שאין לה משענת וממילא היא לא יכולה להתקדם איתו.

מנחה: בהחלט כן. גם לי יש סיפור כזה שפעם אחת עמדתי באיזו פינה שחיכיתי וראיתי

מנחה: זוג שעושים בשידוך. כמובן הם הלכו במרחק אחד מהשני, אבל היה שם חצר, ומאותה חצר פתאום נבח כלב. אחרי זה כבר לא ראיתי את הבחור, הוא נעלם. בכל אופן, מה שאני כן יכול לדעת, שישנם דברים שאנחנו לא יודעים, לא בטוחים. אבל כמו שהרב ציין, האם אני עכשיו אמור בשלב השידוכים להגיד לעצמי, טוב, לא נורא, ממילא זה יסתדר אחרי זה, להסתמך על זה שבסוף זה יסתדר, או לא? אני אולי כדאי אדרבה שאני כן אעצור וכן אחכה ולא אמהר להסיק מסקנות, אבל אני לא אקפוץ ל...

הרב חן־חנוך גלזמן: זה אומר שתי דברים. דבר ראשון, יש לפעמים את התסמונת של הטייסים, קוראים לזה ורטיגו. לפעמים הבחור פוחד, והוא מתייעץ עם איש מקצוע, והוא אומר לו, תקשיב, זה מצוין. הוא מספר שיש זרימה טובה, ואין דחייה, והשקפת עולם תואמת, והם כבר נפגשו הכל זורם, והוא אומר, מרגיש שאני... בדרך כלל המרגיש הזה זה מפחד. מפחד. לפעמים הוא לא מרגיש את הקליק, אני שומע אותו, אני מרגיש את הקליק מצוין. בעיקר דרך אגב, כשאני שואל אותו, תגיד לי, מה המעלות שלה? הוא אומר לי איזה עשר מעלות בשטף, טה טה, יש לה כזה... שואל אותו, מה החסרונות? חושב חצי דקה, אומר לי, קצת איטית. מה אני שומע? שגם כל מעלה שהוא אומר, הוא אומר, כן, זה, אבל, אבל... אני שומע הוא רוצה מאוד את השידוך, אבל לפעמים הפחד מטשטש לו את הרגש. אני אתן דוגמה. שכייס מגיע לגנוב למישהו ארנק, איך הוא לוקח לו את הארנק? הוא נותן לו מכה בכתף, ותוך כדי הוא שולף לו את הארנק מהכיס האחורי. עכשיו, אם הוא היה שולף לו את הארנק בלי לתת מכה בכתף, הוא היה מרגיש? ודאי. כשהוא נותן לו מכה בכתף, יש פה איזה שהוא עצב שמתכבה ברגע שנותנים מכה בכתף, לא מרגישים? לא. אלא כל הסיפור הוא שביחס למכה בכתף, אני לא מרגיש את השליפה של הארנק. לפעמים ביחס לפחד מפני הלא נודע, הוא לא מרגיש את החיבור. ולכן כשצד שלישי שומע אותו, הוא אומר לו, אני שומע חיבור מצוין. שמה פה, מה, כל כך הרבה שעות דיברתם והיה לכם נחמד, יש פה חיבור מצוין. רק אתה לא מרגיש אותו, כי כמו שאדם בחובות, אדם נורא בלחץ, אני נותן לו לאכול גלידה, אני שואל אותו, נו, איך זה היה טעים? לא יודע, הוא לא נהנה. כשאדם רגוע, הוא יכול ליהנות ולהרגיש.

מנחה: אז מה זה הקליק הזה? אני חייב להבין. כשאנחנו אומרים, הוא רוצה, אני אומר, אני לא מרגיש את הקליק, אין לי קליק. מה זה הקליק הזה?

הרב חן־חנוך גלזמן: זרימה. שיש זרימה טובה, שיש זרימה טובה, זה אומר מבחינתנו שיש קליק.

מנחה: וחייב שיהיה קליק?

הרב חן־חנוך גלזמן: חייב. חייב. חייב. השאלה מה זה קליק. אז איך אני באמת יודע אם זה הבן אדם הנכון? יש, אפשר לומר כזה דבר. אני יודע שהיא מאוד מתאימה לי, אני יודע שהיא יש לה את המעלות, אבל אני לא מרגיש את הקליק. נלך טיפה אחורה. בוא ננסה לעשות שידוך. בוא ניקח בחור כעסן, ככה בחור עם פתיל קצר, ונחפש מישהי אותו דבר, מתאימה לו. זהה. אחת עם פתיל קצר, נעשה שידוך. איך ייראה הבית? אור כשדים. אז נעשה משהו אחר. ניקח זוג שהוא כזה שקט, כזה שקט, אני שואל אותך, יש לך מישהי, תשאל את אשתך, אומר כן, יש גם בחורה כזאת שקטה. ענבי הגפן בענבי הגפן. איך ייראה הבית? כמו אקווריום. שני עקשנים, זאת אומרת, שחור על שחור לא הולך, לבן על לבן לא הולך, חיובי וחיובי, שלילי ושלילי. רק השונים מתחברים. ככל שיש יותר שוני, יש יותר מקומות שבהם היא טובה, בהם אני טוב, וזה הולך ביחד. שאלו את הסטייפלר על שותפות. הוא אמר, רוב השותפויות בעולם מתפרקות. אנשים פותחים עסק, פותחים שותף, אתה מסתכל, אתה אומר, זה מתפרק. הוא אומר, אני יכול להגיד למישהו, רק שנייה, השותפות הזאתי, בוא שנייה, אתה רוצה לפתוח עסק? זה יצליח. שלכם, זה לא יצליח. איך אני יודע? אני לא באבא. פשוט מאוד. אם אני יודע שאנחנו רוצים לפתוח עסק מסוים, ויש תחום מסוים שאני מאוד טוב בו, ואתה ממש לא מתמצא בו, ויש תחום אחר שאתה מאוד טוב בו, ואני לא טוב בו, נגיד אתה בשיווק מאוד טוב, עם אנשים, אבל בחלקים עם כסף, עם מספרים, אתה מאוד חלש, ואני טוב בזה, השותפות הזאת תחזיק. כי אני לא יכול לעזוב אותך ואתה לא יכול לעזוב אותי. אבל אם שנינו טובים באותו תחום, ולכן פתחנו שותפות, הלכנו על זה כי אמרנו אני טוב בזה ואתה טוב בזה, זה ילך טוב, אז אנחנו נלך בנפרד בהתחלה, כי אנחנו פוחדים. כשיש לנו מספיק אומץ, אז חבל לחלוק, אני יכול לקחת הכל לבד ולהסתדר. אז גבר ואישה כשהם שונים, זה מצוין, כי זה ילך, זה יחזיק מעמד. ובעצם אנחנו מסתכלים על שידוך כסוג, כמו שהורה נולד לו תינוק. אבא שנולד לו ילד, אתה לא פוחד? נולד לך תינוק, אולי הוא הולך להיות עקשן, עקשן, עקשן. אתה תסתדר איתו? אומר לי, בטח, זה הבן שלי. אולי הוא יהיה איזה כזה נחס, נחס, כל דבר הוא בוכה. אתה תסתדר איתו? ברור. אם יש לי חדוות מוטיבציה, אני אסתדר איתו. זאת אומרת, אנחנו יכולים להסתדר כמעט עם כל אחד ועם כל אחת, אם יש לנו מוטיבציה. אנחנו בודקים קודם כל את המוטיבציה. זה הזרימה, ואין דחייה חיצונית, והשקפת עולם תואמת, זה נותן מוטיבציה. ועם כל אחד ואחת יש אתגרים, ואנחנו עוברים אותם. ובמאמר המוסגר, אף חתן לא אוהב את הכלה שלו, אף כלה לא אוהבת את החתן שלה, אף בעל לא אוהב את אשתו בתחילת הדרך, וכן להפך. הוא מאוד רוצה לאהוב אותה, הוא לא אוהב אותה. כמו שאנחנו יודעים מהרב דסלר, שרק נתינה מולידה אהבה. ומה בחור נתן לה בפגישות? נתן לה כוס מים. מה הוא נתן? ככל שהוא נותן יותר, בחלקים הקשים, שתינוק בוכה והוא ער לילה, כדי שאשתו תוכל לישון, ובבוקר היא בכלל לא יודעת שהוא היה ער בלילה, הוא לא רצה, היא אחרי לידה, הוא רוצה שהיא תנוח, ולהפך, היא משקיעה בו, הוא משקיע בה, שמה נוצרת האהבה האמיתית.

מנחה: אני חושב שזה אלו טיפים מאוד מאוד חשובים. צריך אולי להוציא איזה מין ספר מדריך של רצפטים של מצבים מסוימים, איך לנהוג בכל מצב. ואז זה בהחלט יכול לחסוך הרבה טרחה מכל היועצים.

הרב חן־חנוך גלזמן: אני חושב בהחלט שככל שידברו עם זה בחורים לפני שהם ניגשים לשידוכים, אפשר הרבה יותר קל למנוע מאשר לטפל. בחורים שמגיעים לפגישה כשהם מודרכים, ויש מקומות כאלה, יש לנו ברשת משפטים באחת הישיבות החשובות פה בארץ, שבת שאנחנו מגיעים לשבת שלמה לוועד חמישי, בחורים שיוצאים לשידוכים, ובשבת הזאתי אנחנו משנים לבחורים בעצם את התפיסה, את כל התפיסה בשידוך, מה הוא רוצה. אז היינו באחת הישיבות, הגיע בחור ואמר, אני רוצה אחת שגם חכמה, גם מאוד נאה, וגם כלכלית היא מסודרת, וגם שיודעת לנגן על איזה שהוא כלי.

מנחה: אה, יפה.

הרב חן־חנוך גלזמן: אז אמר לה הרב דיאמנט, תקשיב, עם הדרישות האלה אתה תגיע לגיל 27. אומר, איך הרב יודע? אני בן 27.

מנחה: בקצב הזה הוא גם יגיע ליותר מאוחר אפילו.

הרב חן־חנוך גלזמן: כן, ולצערנו כיום בציבור החרדי יש למעלה מ-20,000...

הרב חן־חנוך גלזמן: רווקים ורווקות מעל גיל 30.

מנחה: שאינם נשואים.

הרב חן־חנוך גלזמן: שאינם נשואים, כן. רווקים ורווקות.

מנחה: ואתם חושבים שזה בעצם אחת הסיבות המרכזיות?

הרב חן־חנוך גלזמן: חד משמעית. חד משמעית. יכלו לטפל בזה אם הם היו יודעים לקראת מה הם הולכים. במיר לבד יש קרוב ל-1,000 בחורים מעל גיל 25. עכשיו יש איזה ארגון של בחורים שקוראים לזה ארב"ס. ארב"ס זה ראשי תיבות ארגון רווקים בלי סיכוי. והיה לנו גם איזה שבת עם ישיבת... הייתה שבת מאוד מעניינת שהרצתה את זה מאוד הרבנית פינקל. ובשבת הזאתי הגיעו, נכנסו לשיעורים 80 בחורים מעל גיל 25. זה היה לפני ל"ג בעומר. והיה שמה דם ואש ותימרות עשן. בחורים שצריכים לשנות להם את ההארד דיסק בעצם בתפיסה. פגשתי את הרבנית פינקל אחרי פורים באותה שנה, היא אמרה לי 70 מאותם 80 בחורים שהגיעו לשבת הזאתי התארסו. ואחרי תקופה היא אמרה לי כל ה-80, ולא זו בלבד אלא זה יצר גל של עוד ועוד בחורים שהתארסו. אז הוא אומר המתכון קיים, רק צריך לדעת לשווק אותו.

מנחה: אני רוצה לשאול שאלה עדינה נוספת. יש את השלב שממש לפני שרוצים להחליט שמתארסים, יש איזה מין ספק כזה, אולי זו, אולי זו בכל זאת לא היא? אולי זה לא הוא? איך מתגברים על המחסום הזה, על הדילמה הזאתי שעומדת ברגע האחרון והרי זה קורה כמעט לכולם. איך אפשר להתגבר על זה?

הרב חן־חנוך גלזמן: זו שאלה מצוינת. רק אנחנו צריכים לדעת דבר אחד, שבכל בחירה יש ויתור. בעצם גם אם אני נכנס למכולת לקנות, יש לי ביסלי או צ'יפס. אם בחרתי בזה, ויתרתי על זה. בכל בחירה יש ויתור. אין ויתור יותר גדול מאשר לבחור שידוך. בעצם הוא בוחר בה ובעצם מוותר על כל הדמיונות והפנטזיות שהיו לו אי פעם. אז הבחירה הזאתי היא קשה, בפרט שהוא הולך אל הלא נודע. ואם הוא רוצה באמת להכיר אותה, שיבוא לפגוש אותה בספונג'ה, שידרוך לה באמצע שהיא עושה ספונג'ה או משהו אחר. מגיעים לפגישות מעונבים, מחוייטים. ובכל אופן כל גדולי ישראל בכל העדות והחוגים דוגלים בדרך הזו, כי זה לא משנה, כי כל אחד יכול להסתדר עם כל אחת. ולכן להיפך, אם יש מוטיבציה, אנחנו בודקים את שלושת המדדים.

הרב חן־חנוך גלזמן: עכשיו, לפני שסוגרים שידוך יש פחד. פחד. הפחד הזה, שאני אומר להם לפעמים, יש בריכה של מים קרים. מפחדים להיכנס. אחד מפחד, בסוף קופצים. אני אומר לו, יש אחד שחצי שעה מכניס את הרגל, מוציא את הרגל, מכניס את הרגל, מוציא את הרגל. יש אחד שקופץ פנימה. צריך לקפוץ פנימה. ופה הרבה פעמים, כמו שאמרנו מקודם, זה ורטיגו. הולכים לגדולי ישראל או אנשים שמומחים בתחום. ויש הרבה אנשים שלא מומחים בתחום ומייעצים. לדוגמה, הם אומרים, אם הוא יגיד עכשיו שהוא מוריד, תשמחי או תהיי עצובה? עכשיו ברור לנו שברוב המקרים תגידי מאוד אשמח. למה? כי חז"ל אומרים לנו אין שמחה כהתרת הספקות. אז אה, אם תשמחי שהוא יוריד, הסימן שזה לא זה. זה ממש לא מדד. לדבר עם אנשי מקצוע שמבינים בתחום, לשמוע מהם, ואם הם נותנים את ברכת הדרך, לקפוץ למים. זה הכל.

מנחה: זאת אומרת, נתקלתם גם במצבים כאלה שלמרות החשש הזה אתם עודדתם ברמה של אפשר להתגבר על זה ותראו שהדברים גם יקבלו צורה אחרת, זה יסתדר.

הרב חן־חנוך גלזמן: אף פעם לא אומרים לבחור או לבחורה לסגור שידוך. בסופו של דבר זה חייב להיות החלטה שלהם. ואם הם לא מוכנים לקבל את ההחלטה, אף אחד לא יקבל את ההחלטה במקומם. ויכול להיות שאם הם לא מסוגלים לקבל החלטה כזו, הם לא בשלים אולי באמת לשידוך, כי יהיו להם עוד הרבה החלטות שהם יצטרכו לקבל בחיים. אני כן אומר דבר כזה, אם הבת שלי במצב שלך, הייתי אומר לה לסגור. חד משמעית. ומה אני הייתי עושה...

מנחה: שזה בעצם נותן הרגשה של חיזוק.

הרב חן־חנוך גלזמן: ברוב המקרים הוא אומר, כן? באמת? אז אני יכול לסגור? בעבר שהיה לנו את ר' חיים קנייבסקי זה היה מאוד קל. כי הייתי אומר לו, אני שואל את ר' חיים, אם ר' חיים יגיד שאפשר לסגור, אתה סוגר? כן, כן, כן. אז רק הרגשנו שזה פחד. כי אם הייתה דחייה אמיתית, אולי היה אומר לי אל תלך לר' חיים. אני זוכר שפעם היה שידוך שהייתה במשקל מאוד גדול. והוא באמצע, בין הפגישות, הוא אומר לי תשמע, אני לא יודע, כי משקל והיום יש כאלה שזה מפריע להם. אז אמרתי לו בוא נשאל את ר' חיים. אומר לי בוא נשאל את ר' חיים. ר' חיים אמר לו אין שום בעיה. הלך וסגר את השידוך. מי שאמר לי מה עם לפני עיוור? אני הולך לר' חיים, זה מפריע לו. היה אומר לי אדוני, אל תשאל את ר' חיים. הבחור לא נתקל במישהי שאמרה לו תשאל. הוא פשוט רצה את זה. והיה לו, זה היה מצוין מבחינתו. הוא חיפש איזה שהוא משהו, חיזוק. אז זה מצוין, אני נותן לו את זה.

הרב חן־חנוך גלזמן: זה מזכיר לי שאלה נוספת שגם נתקלים בה, שהספק הופך להיות על בסיס של מה יאמרו האנשים שיראו אותנו אחרי זה. הרי תמיד אמרתי שאני רוצה כזאת וכזאת ובסוף היא בכלל לא כמו שחשבתי. אז מה יגידו? המה יאמרו הזה. הוא עד כדי כך שגורם לאנשים להחליט ההפך.

מנחה: חד משמעי.

הרב חן־חנוך גלזמן: לא, הרב שטיינמן אמר שרוב השידוכים נופלים על מה יאמרו הבריות. היום היה לי טלפון כזה מבחור, שהוא אומר לי תקשיב, אני נפגש והכל בסדר, אבל אני מרגיש שהחברים שלי יגידו כאילו זה משהו, זה... אני אומר לו רק שנייה, אם הייתם גרים עכשיו בארצות הברית, ולא היה לך שום חברים, היה לך בעיה להתארס איתה? הוא אומר לי לא. אמרתי לו, מה יאמרו הבריות זה דבר שהוא רגש. ועל רגש, זה רגש. אז מה לעשות? זה מפריע לך. זה גם יפריע לך. אבל בוודאות זה יעבור אחרי החתונה. זה עובר אחרי החתונה. לפעמים אנחנו שולחים בחור לישיבה מסוימת, שמה יאמרו הבריות, רוצים לשלוח אותו לישיבה הכי טובה, אבל הבחור הזה, הכישורים שלו מתאימים לישיבה אחרת ששמה יש יותר יחס לבחורים. אבל המה יאמרו הבריות שמים אותו בכוח בישיבה לא מתאימה והוא מסכן סובל. ושמים אותו בישיבה מתאימה, יש מה יאמרו הבריות, רואים אותו אחרי כמה חודשים פורח, לומד, שמח, אז מה קורה? בדרך כלל אין שום בעיה ואף אחד לא משנה, כולם מתחרטים על הצעד הזה. מה יאמרו הבריות עובר. זה משהו שמתמודדים איתו.

מנחה: אולי באמת צריך לעבוד על הנקודה של עד כמה בכלל להתייחס למה יאמרו בסוגיה מהסוג הזה.

הרב חן־חנוך גלזמן: אנחנו יודעים דבר שרגש לא משכנעים בשכל. לעולם. וגם להיפך. והוא אומר, אם דיברנו מקודם על מקק, אם בחור יושב בפגישה, הוא ישכנע בחורה בשכל שמקק זה נמלה בגדול. והיא בחורה מתכנתת, היום יש AI, AI, והיא באמת בחורה מאוד מאוד מוכשרת. בחורה כזאתי מבינה שזה נמלה בגדול. והוא מסביר לה שאף אחד לא נפגע מזה, אפילו יתוש יכול להיות הרבה יותר מסוכן. ואחרי שהיא אומרת אוקיי, הבנתי, הפנמתי, והשנייה אחרי זה היא רואה לחצית מקק, מה קורה? והיא תזעק זעקה גדולה ומרה. רק שנייה, היא לא הבינה? הוא הסביר לה רגש עם שכל. אם אני רוצה לדוגמה לשכנע את אשתי לדרוך על מקק, אז מה שאני אעשה, אני אשכנע אותה עם רגש יותר חזק. אני אגיד לה רגע, מה את רואה שמה? מקק? תתארי לי אותו, יש לו את המחושים הארוכים? יש תינוק בבית. המחושים הארוכים...

הרב מרדכי לוין: הם יכולים לפתח ארס, ואם לא הורגים אותם עכשיו, השם ישמור. אז מה היא תעשה? עיניים עצומות, תתחיל... תדרוך עליו. ומי שתמיד נשבעה שמעולם לא תדרוך על מקק, כי כל מה שקשור לדחייה זה רגש, והבאתי רגש יותר חזק, אז היא תדרוך. רגש ברגש.

מנחה: נכון. הרב מיכאל לוין, ממש יישר כוח. אנחנו יוצאים היום עם יותר מטען, מה הולך להיות בשידוך. ואני מקווה שהדברים שאמרתם יישמעו בעולם של בחורים ובחורות, או הורים בכל אופן, שיוכלו לדעת מה לתת לילדים שלהם צידה לדרך, ולהבטיח שהשידוכים יעלו בעזרת השם ענבי הגפן בענבי הגפן.

הרב מרדכי לוין: יישר כוח, יישר כוח. יש באמת הרבה הרבה מה להוסיף בתחום הזה. ומי שרוצה לדעת, מי שמוצא את הדרכים איך לדעת ואיך ללמוד, אני חושב שאתם עושים באמת פעילות מבורכת מאוד מאוד. כי לראות בית שבו מגדלים ילד, וכמה משקיעים בילד שמתקשה בקריאה, וכמה משקיעים בילד שמתקשה בגמרא, ומתקשה בהליכה, ומשקיעים ומשקיעים, ובסופו של דבר מגיע זמן השידוכים, רוצים לראות נחת, ופתאום פה הכל נתקע והבחור מתבגר בבית, ומתחיל להיות לבד. הצער הוא צער שאי אפשר לתאר. ואי אפשר גם לעזור לו, הוא צריך להסתדר לבד. וכואב כואב כואב, ואפשר למנוע את זה על ידי הדרכה בקלות. השם יעזור שתהיו שליחים טובים.

מנחה: אמן. ונראה הרבה סייעתא דשמיא והרבה שמחות בישראל.

הרב מרדכי לוין: אמן. וכן למר. תודה רבה. כל טוב.

מנחה: אנו מודים לכם שהייתם איתנו. נשתמע בפעם הבאה.