ברשו״ת — מדברים הלכה והשקפה
לכל הפרקים

חזנות – מצוה או טרחה?

חזנות – מצוה או טרחה?
משך: 1:00:02•ג׳ תשרי התשפ״ז

מרואיינים:

הגאון רבי דוד לאו – הרב הראשי לשעבר, וראש 'מרכז לאו - למען אחי ורעי'

הגאון רבי זאב לף – מרא דאתרא של מושב מתתיהו

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט – מגדולי החזנים

השאלות המרכזיות: 

מתי חזנות הופכת מדבר חיובי לטרחה דציבור?

האם מותר לחזן להשתמש בניגונים פופולריים, לחזור על מילים או לשיר עם מקהלה?

האם יש להעסיק חזן מקצועי, או שמומלץ לשמור על חזן מן השורה?

תמלול הפרק

תמלול אוטומטי, ייתכנו טעויות

מנחה: ברוכים הבאים לתוכנית "ברשות", מדברים הלכה והשקפה. שאלות ותשובות בסוגיות בענייני דיומא. בכל תוכנית נשתדל להשמיע את קולם של רבנים, פוסקי הלכה ואנשי מקצוע בצורת שו"ת, שאלות ותשובות. נשמח לקבל מכם תגובות, שאלות והצעות לנושאים נוספים. כאן רפאל קליינמן, ואנחנו מאחלים לכם האזנה מועילה.

מנחה: היום נדבר על חזנות והציבור. האם יש איזה גבולות? האם יש פה בעיה של טירחא דציבורא? יש לנו כמה שאלות בעניין. מתי חזנות עוברת לטירחא דציבורא? האם מותר לחזן להשתמש בניגונים פופולריים, לחזור על מילים או לשיר מקהלה? האם יש להעסיק חזן מקצועי או שמומלץ לשמור על פשטות?

מנחה: המרואיינים שלנו היום בתוכנית: הרב הראשי בדימוס, הרב דוד לאו, מייסד מרכז לאו למען אחיי ורעיי. הרב זאב לף, מרא דאתרא של מושב מתתיהו. החזן יצחק מאיר הלפגוט. נעבור כעת לאורח הראשון שלנו.

מנחה: איתנו היום הרב דוד לאו, הרב הראשי ונשיא בית הדין הרבני בדימוס, בסוגיה של החזנות. שלום וברכה לכבוד הרב.

הגאון רבי דוד לאו: שלום וברכה.

מנחה: מה שלום הרב היום?

הגאון רבי דוד לאו: חסד השם, אומרים תודה לקדוש ברוך הוא כל יום.

מנחה: כל יום ויום. היום אנחנו נגיד את זה אולי באולי ציון חזני, כי הסוגיה שלנו זה בחזנות. אבל אני לא חזן.

הגאון רבי דוד לאו: אני אגיד לך משהו, אני כל יום, אני לרגע עברה במוחי המחשבה, כולל המנגינה. שתי מנגינות, "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח". יש לך את הלל פלאי מחד, יש לך את משה קוסביצקי. יש לך דברים נפלאים.

מנחה: השאלה לפי מי, כי אולי לא כל אחד. אז חזנות זה בעצם זה עולם שלם, שהוא בעצם מלווה את התפילה ואולי לא רק את התפילה. אבל יש בזה, גיליתי שיש לא מעט שאלות שהן מעניינות בנושא החזנות. למשל, האם אפשר לחשוב על מושג של טירחא דציבורא כשיש את החזנות בתפילה?

הגאון רבי דוד לאו: קודם כל, בוודאי שכן. טירחא דציבורא נאמר, אתה רואה שמצאנו אותו בהלכה על כמה וכמה דברים שלכאורה זה לא כל כך טירחא, אבל כן, זה קיים טירחא דציבורא. קיים גם לגבי אפילו להאריך, עד כמה להמתין לרב בשמונה עשרה אם הוא מאריך, גם זה נקרא טירחא דציבורא. אז אם להמתין לרב זו שאלה, בוודאי שגם בחזנות זה גם יכול להיות. החזנות עיקרה באה בעצם לעורר את הלב, לעורר את הרגש. כי הרי תפילה בלי כוונה, בלי רגש, אין לה שום טעם. תפילה צריכה להיות, ומנגינה היא פירוש. הטעמים הרי זה הרי איזה פירושים. מנגינה היא פירוש. ופעמים אתה שומע מנגינה ואתה אומר, הנה, זה הפשט של המילים, עכשיו אני מרגיש את המילים יותר, אני מבין אותן יותר, אני חי אותן יותר. אז מנגינה היא פירוש. וכשבעל תפילה עם קול שמרגש ומדבר ומעלה אותך לרמות רוחניות, לחלק יותר להיות מקושר ומחובר יותר לתפילה, בוודאי שזו מעלה גדולה מאוד. אבל אני בדבר הזה בימינו קצת פחות מצליח להבין את זה מסיבה פשוטה. כי כשיש מודעה וכתוב שהיום יתפלל בבית הכנסת הזה החזן כך וכך, מי שעבורו זה טירחא דציבורא, הוא לא בא לשם. הוא הולך לבית כנסת אחר. לא נמצא היום מצב של בית כנסת אחד בעיר שאתה יכול לשאול את השאלה הזאת. ישנם עוד בתי כנסת, ואדרבה, אם יהודים זו הדרך שלהם להתקרב ולהרגיש פירוש המילים, להרגיש את החיות של התפילה ולהבין אותה, אז אדרבה. אני חושב שחלק גדול, אם נדמה לי רוב מוחלט של הדינים של החזנים היום, הם יהודים שומרי תורה ומצוות, אנשי בית כנסת. פעם זה היה נדיר לראות בבית כנסת, היית רואה את החזן בליל שבת, היית רואה אותו בשבת בבוקר, לא תמיד במנחה, אחרי הצהריים ובמעריב אולי. וברוך השם, היום רוב מוחלט של החזנים, אנשים שמתפללים לא מהצד המוזיקלי של התפילה, אלא מהצד הרגש והרגשת התפילה, שזה דבר גדול.

מנחה: אבל עכשיו, אם ננסה לכמת את זה, עניין של טירחא דציבורא בזמן תפילה, תפילת שמונה עשרה, כמה זמן? יש איזה זמן שאפשר להגיד?

הגאון רבי דוד לאו: אני מתקשה להגיד את זה, כי בוודאי יש הבדל. ישנן ישיבות שתפילת שמונה עשרה בהן אורכת רבע שעה עד שמתחילים חזרת הש"ץ, וישנם בתי כנסת שכל תפילת שחרית כולה לוקחת לה רבע שעה. זאת אומרת שצריך גם לראות איזה קהל, איפה אתה נמצא, ומה המקום. ועוד פעם, אם היהודים כרגע לא מצליחים לצורך העניין לשמור על השקט והכבוד לבית הכנסת, זה כבר ביטוי לטירחא דציבורא. וחזן צריך להיות קצת לקרוא את הקהל, להאזין. אם הוא שם לב שהוא נהנה מהמנגינה אבל הציבור כבר מאבד וכבר לא קשור לשם, אז שייהנה בבית. עכשיו זה לא הזמן לסלסולים. הוא צריך לדעת לקרוא קהל ולהקשיב, כי הוא שליח ציבור, את זה הוא צריך לזכור. הוא שליח של הציבור. וברגע שהוא לא מתנהג בצורה הזאת, אז אני חושב שהוא מזיק גם לעצמו. שאנשים לא מעריכים אותו יותר, גם אם הוא חושב שכרגע הוא ביצע את ה"שים שלום" בצורה כל כך מיוחדת, אבל הציבור כבר לא איתו. אז הוא צריך להסתכל, ואם אתה רואה שכבר מתחילות התלחשויות ותזוזות בבית הכנסת, זאת אומרת אתה כבר לא שליח של הציבור. אתה לא שליח של הציבור, אז זה לא המקום כרגע לסלסל ולפייט.

מנחה: זה בדיוק הנקודה שחשבנו עליה, שבעצם שליח של מי אתה? של עצמך או של הציבור? וממילא למי הלכת להיות הש"ץ. ראינו מקומות שלמשל זה הפך להיות מעין שואו, הצגה. ואולי אפילו גם הביאו מקהלה שמלווה את החזן.

הגאון רבי דוד לאו: זה יפה מאוד, זה קיים, היה בתפוצות ישראל בשנים רבות מאוד.

מנחה: אבל מה קורה למשל שזה מתמקד דווקא בחלק החיצוני של הדבר, שזה בעצם...

הגאון רבי דוד לאו: שוב אני אומר, אם זה יוצא מליבותיהם של אנשים שמחפשים לעורר את התפילה, מחפשים לעורר את הרגש ולקרב יהודים. תשים לב כמה יהודים בקונצרטים שמתקיימים למשל בהיכל התרבות בתל אביב, שים לב כמה יהודים שאינם אנשי בית כנסת מגיעים, וזה מרגש אותם. הם מרגישים קשר. מה זאת אומרת חובב חזנות? כלומר, הוא מרגיש את הקשר, את החיבה הזאת, זה מדבר אליו. הרי אם הוא היה חובב רק את המוזיקה, הוא יכול למצוא אותה גם באופרה, הוא יכול למצוא במחזמר, במקומות אחרים. אבל הוא מוצא אותה בחיבור למילים הקדושות והמיוחדות. זה עבור אנשים רבים זה בית אבא. לא אדם אחד היה שפגשתי, שתיאר שבילדותו בתל אביב, שבת בבוקר היה פותח את הרדיו ושומע פרקי חזנות. עכשיו, אנחנו מחייכים על זה, כי זה חילול שבת גמור. אבל מצד שני, אתה שם לב שבשבת בבוקר הוא לא פתח אופרה, הוא חיפש, אבא שלו, וגם קול ישראל ידעו את זה ולכן הם כיוונו. הם ידעו שמה יחבר, מה ייתן לאנשים הרגשת שבת? התפילה המיוחדת הזאת. אז מי שרוצה להסתכל רק על החלק המוזיקלי ולזלזל ולהגיד זה הכל הצגה, שואו, טוב, הוא צודק ב...

הרב דוד לאו: במידה מסוימת. אבל מי שמסתכל שבסופו של דבר אתה מקרב בזה יהודים, המנגינות הללו שמודבקות ומחוברות ומבטאות את המילים הקדושות הללו של התפילה, זה דבר שאתה לא יכול לדעת איזו השפעה זה ייתן על דור שאחרי.

מנחה: יש אנשים שבאמת נוהרים לשמוע חזן פלוני אלמוני, אבל אולי זה לפעמים בא על חשבון דבר שדוגמה למשל, הם יעדיפו להתפלל בבית לבד כדי להגיע אחרי זה לשמוע את החזן.

הרב דוד לאו: לא, את זה אני לא מוכן לקבל את זה. תפילה בציבור מעבר לחשיבות שלה כאמירת קדושה, קדיש, ברכו, שזהו, לכאורה הוא יבוא אחרי זה לשמוע את החזן אז הוא ישמע אותם. בתפילה בציבור יש לה מעלה, יש הבטחה של הקדוש ברוך הוא שכשבאים עשרה, עומדים עשרה ביחד, תפילתם נשמעת. מיהו היהודי שחושב את עצמו שהוא כזה גדול שהתפילה שלו ביחיד תישמע? מה אתה מתפלל בבית לבד? אם יש לך מניין, יש לך אפשרות לעמוד עם הציבור להתפלל, ואתה מתפלל לבד, אחד כזה באמת עבורו התפילה היא לא התעלות רוחנית של התפילה, אלא התפילה עבורו היא באמת החלק המוזיקלי, וממש לא נכון.

מנחה: ומה עם אלה שלמשל, האם אפשר לרכוש כרטיסים? דבר שהתחדש לי, שלמקומות מסוימים שמגיעים חזנים אז קונים כרטיסים. אז עכשיו דוגמה למשל, הוא לא קנה כרטיס, הוא יכול לבוא ולעמוד מאחורנית, בחוץ, כדי לשמוע?

הרב דוד לאו: כילד הייתי בתל אביב, בית כנסת שהיה חזן לייבלה גלאנץ, אבל בשנותיי בתל אביב היה חזן אליהו גרינבלט, זיכרונו לברכה, יהודי עם נשמה גדולה, היה מתפלל מכל הלב. והייתה לו מקהלה, מקהלה מיוחדת מאוד, ועל התפילה אני כילד, לעיתים אני היום מזמזם לעצמי דברים ששמעתי אז כילד. והיו מוכרים כרטיסים לימים נוראים, ומי שלא היה לו כרטיס, השומר לא היה נותן לו להיכנס. ואני מבין את זה. כי מישהו צריך לשלם, מישהו צריך להחזיק את זה. מאיפה אתה חושב ש... בכל זאת, חזן השקיע ימים בימי החול ועליהם הוא מקבל שכר, וזה הדיון בהלכה לגבי שכר שזה לא יהיה שכר שבת, אבל חזן והמקהלה, הם השקיעו כוחות, הם השקיעו ימים בימי החול, הם עמלו כדי להכין את עצמם לתפילה שאתה תוכל ליהנות. מישהו צריך לשלם על זה. בית הכנסת מאיפה יחזיק את עצמו? אם אתה לא תשתתף בהוצאות, ואז החליטו להשתתף על ידי כרטיסים, כי הציבור קנה כרטיס ועל הכרטיס קיבל גם מקום, ואז נכנס. עכשיו, אם אתה עומד בחוץ, אתה יכול ליהנות. הרי קול זה אחד הדברים שאין בו מעילה. אין גזלה, קול, מראה וריח אין בהם מעילה. אז אתה יכול ליהנות בחוץ, אבל להגיד שזה הגון כלפי הקדוש ברוך הוא, אתה בא לבקש מהקדוש ברוך הוא שיבוא וישמע בקשותיך, וחזן מרומם את התפילה שלך, אז אתה במידה מסוימת, גם אם זה לא גזלה, אבל אתה נהנה ממשהו שיכולת להשתתף בו. אז זה לא ראוי. ולכן בהחלט הדבר הזה יש לו מקום. אני מניח מניסיוני בבתי הכנסת עם גבאי בתי הכנסת, שהם תמיד שומרים מקום לכאלה שלא קנו. בדרך כלל זה לא יהיה בתחילת התפילה, אלא באמצע נפתחות הדלתות, נפתחים השערים לכולם, ויש באמת מקומות מוקצים לאורחים. אבל מותר לאנשים, הרי בשביל מישהו צריך גם להחזיק, החשמל עולה, הניקיון עולה, המים, בואו תחשבו גם זה החזקה, זה לא מגיע מעצמו. והיות שכך, אז אני מבין את זה. אני מכיר גם את התרעומת של אנשים שפחות שמחים מכך, ואני אומר שוב, אבל תהיו הגונים, תחשבו גם לא רק על עצמכם אלא על השני.

מנחה: וגם אם עכשיו הכרטיסים בחינם, אז כדאי שיזמין מקום מראש.

הרב דוד לאו: נכון.

מנחה: עכשיו יש לנו מצב שהחזן מתחזן, והציבור נהנה, אבל יש מי שלא ממש נהנה באותם רגעים, וזה גם לוקח מהזמן הפרטי שלו. אז יש פה שני דברים. אחד, האם בזמן הזה הוא יכול לשבת וללמוד?

הרב דוד לאו: מוזכר בהלכה לגבי תלמידי חכמים, שבזמן הפיוטים לא יפרשו מן הציבור אלא יהיו עם הציבור ולא יעסקו בלימוד. כך כתוב בהלכה לגבי הפיוטים. אבל זה מדבר לגבי פיוטים שנכתבו, פיוטים הרי מרבותינו הראשונים, יש לנו פיוטים גדולים מאוד. אם המדובר הוא על שבאמת הוא מסלסל וזה כבר מעל ומעבר, אז אם אתה לא הרב שכולם מסתכלים אליך, אתה יכול לשבת שם עם ספר, אתה לא מפריע לאחרים תוך כדי. אם אדם מצליח אבל גם להתרכז בספר כשהחזן מחזן וכולם מסביב כך, אני לא בטוח עד כמה הוא מצליח להתרכז, ושיבדוק את עצמו היטב אם אין פה גם איזה קצת גאווה של "אני לא מוותר על דקת לימוד, אני החכם, אני איש הספר", שיבדוק את עצמו קצת, כי גאווה זה גם דבר שמן הראוי להתרחק ממנו.

מנחה: מה קורה כשהחזנות נמשכת ונמשכת ועובר זמן חצות היום? למשל בשבת, אולי בחגים, ראש השנה.

הרב דוד לאו: שאלה בהלכה לגבי מה סדר היום. האם עכשיו להתפלל מנחה או מוסף? כי לכאורה זה שאלה בהלכה שנחלקו פוסקים. כי האם בעצם מנחה, זה הזמן כרגע שכבר הגיע, זמן מנחה, ומוסף הרי זמנה כל היום. וההלכה אנחנו נוקטים בסופו של דבר שכן מתפללים קודם כל מוסף. ואני גם לא אוהב בדרך כלל גם שמיד אחרי מוסף מתפללים מנחה, זה כבר חטף מנחה, זה לתפוס, זה לא מנחה אמיתית. זה מנחה בשביל לסיים ולא לחזור בלחץ. זה אני לא אוהב את זה כל כך. אבל מה שצריך זה כן, חזן צריך להיות עירני, לשים לב לציבור, וכפי שאמרתי מקודם, לקרוא את הציבור ולקרוא האם הוא זוכה להעלות אותם, לרומם אותם ולייקר ביניהם את מילות התפילה, או ש...

מנחה: אני כילד כבר זוכר את הבדיחה על החזן, שהיה גם דבר שצריך לשים אליו לב, גם כשאני מאוד לא אוהב אותו, שהחזן היה מסלסל בגרונו על כל דיברי שירות ותשבחות, דוד בן ישי, ישי בן דוד, דוד בן ישי, ישי בן דוד, עבדך משיחך.

הרב דוד לאו: הוא לא כיבד את התפילה בטעות הזאת. ומעבר לזה גם, יש מהר"ם שיק שמדבר על, הוא כותב בתשובה חמישה איסורים שעובר מי שחוזר על מילה בתפילה. ואני מכיר חזנים שמתאמצים ומצליחים שלא לחזור על מילה בתפילה. אפילו שמאריכים ומסלסלים, הם מצליחים, זה קשה מאוד, אבל ושוב, יש הבדל בין אם המדובר הוא בתפילה בחזרת הש"ץ, או לצורך העניין בריך שמיה. אם חזרת שמה על מילה, על משפט, לא קרה שום דבר. אבל אם חזרת בשמונה עשרה, פה יש כבר בעיה גדולה יותר.

מנחה: באמת אנחנו מוצאים הרבה פעמים שהם חוזרים כמה וכמה וכמה פעמים על מילה, ואז...

הרב דוד לאו: אני פחות מרגיש בזה בנוח, אבל מצד שני, במקומות, קרה לי כמה פעמים שהגעתי, וחזן חזר על המילה, וככה לידי אנשים ביקשו ככה שאני אעיר לו, ואני לא אבזה אדם. לא, אסור לבזות. לא ביזיתי את החזן, לא אמרתי לו שום דבר. אחרי התפילה אמרתי לו, יש לי בקשה, בפעם הבאה כשתיגש, אני מאוד מבקש, אל תחזור על מילים. תנסה למצוא את...

הרב דוד לאו: לחבר את המנגינה בדרך כזאת שתבטא את המילים ולא תחזור עליהם.

מנחה: באותו עניין שהרב אמר לא לבזות את החזן, אז אם אדם פתאום מרגיש שהוא כבר זהו, הוא לא יכול לשאת יותר והוא מרגיש שהוא צריך לעזוב את המקום, או לחלופין, שלמשל הוא יודע שזה נמשך והוא צריך להגיע לסעודה, שהוא הוזמן, מחכים לו. לצאת מהמקום, אין בזה פגיעה בחזן? זה יכול לצאת?

הרב דוד לאו: אני חושב ששוב, במקרים שאדם באמת צריך לצאת, ולא סתם שהוא התעייף, אני חושב שזה... החזן מבין שזה לא... אני זוכר שחבר שלי, כשהיה בשנת אבל על אביו והיה מתפלל בשטיבלך, הוא אמר לי, אני תמיד יודע שהעשרה שעונים לי על הקדיש של רבי ישמעאל אומר, הם לא אותם עשרה שעונים לי על הקדיש בעלינו. אני יודע שזה לא... אבל זה שטיבלך. בעיקרון פה בבית כנסת, החזן, אם יוצאים פה ושם אנשים, שוב, אם יוצאת קבוצה וזה ניכר, פתאום ריק, זה לא מכובד. אבל יוצאים אנשים, החזן מבין. ומצד שני שוב, החזן, אם אתה רואה שכל כך יוצאים, אז תחשוב גם אתה קצת.

מנחה: איזה המלצה הרב חושב להמליץ לחזנים ששומעים אותנו עכשיו בתוכנית הזו?

הרב דוד לאו: אבא שלי שליט"א תמיד מדבר על ווארט של אחד מגדולי החסידות, שאמר "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח השם". כאשר המנגן הוא מרגיש כמו המנגן... מנגן זה כלי הנגינה, הכינור. הכינור מרגיש גאווה שהוא מפיק צלילים מופלאים? ממש לא. אם המנגן על הכינור הוא לא מרגיש גאווה, הוא חש את אותה ענווה שהוא מבטא את הטוב שבו, כמו הכינור, אז "ותהי עליו רוח השם". ברגע שהוא מרגיש שהוא משרת השם, שהוא שליח ציבור. הגמרא מסתפקת על כהנים אם שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן. אם הכהן יודע שהוא גם שליח דידן כלפי הקדוש ברוך הוא, אל הקדוש ברוך הוא, כלומר הוא יודע ששני אלה עומדים בפניו, אז אדרבה, אני מבקש ממנו שיפעיל את הרגש הטוב שבו כדי לעורר את כולנו. אני יכול להגיד לך, בראש השנה כשעמדתי בתפילה בבית הכנסת ישורון, החזן נתנאל אילסר, שהוא עצמו בן תורה, שמעתי אותו אגב ביחד עם יצחק מאיר הלפגוט, זה פשוט... הקדוש ברוך הוא נתן להם מתנה ומשתמשים בה יפה. והחזן נתנאל אילסר ניגן בראש השנה את הקטע של "אלוקינו ואלוקי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך". אני בכיתי. התפילה הייתה מרוממת, הרגשתי שאנחנו כולנו מתחננים לקדוש ברוך הוא את כל הבקשות. אמרתי לו כשירד, יישר כוח, הוא אמר את זה, הוא לא ידע כמה זה יהיה יפה. אמרתי לו, אחרי התפילה, הוא ביטא את זה כל כך מיוחד, פשוט ביקשנו כולנו, ריבונו של עולם, הגיע זמן.

מנחה: הרב לאו, יישר כוח, תודה רבה.

הרב דוד לאו: שתהיינה בעזרת השם, יהיו נא אמרינו לרצון, שתתקבלנה כל תפילות עמו ישראל ברחמים, במהרה.

מנחה: אמן, יישר כוח.

מנחה: נמצא איתנו היום הרב זאב לף, שהוא רב במושב מתתיהו, שזכינו לשמוע אותו כבר במפגשים קודמים, והיום אנחנו נדבר עם הרב לף בסוגיית החזנות. שלום לכבוד הרב.

הרב זאב לף: שלום, שלום.

מנחה: מה שלום הרב? איך הרב מרגיש?

הרב זאב לף: ברוך השם.

מנחה: הרב, שאלה קודם כל, לפני שניכנס לרבדים ההלכתיים, שאלה אישית, הרב אוהב חזנות?

הרב זאב לף: אני לא חזן, אבל אני שליח ציבור כן, בזמנים שונים במושב, ברגלים. אני השליח ציבור ביום ראשון של פסח, וביום ראשון של סוכות, ולהושענא רבה, ולכל נדרי, ולנעילה. זה החזנות שלי.

מנחה: זה יותר נשמע כמו השליחות החזנית של הרב.

הרב זאב לף: כן, יפה.

מנחה: אז אנחנו רוצים דווקא לשאול את הרב כמה דברים בהיבטים ההלכתיים לנושא החזנות. למשל, יש איזה הלכות שהם באמת נוגעות דווקא לחזנים?

הרב זאב לף: כן, יש סימנים בשולחן ערוך, מי ראוי להיות חזן, והרבה עניינים שהחזן שהוא שליח ציבור וצריך להוציא את הרבים ידי חובתם. יש כמה וכמה הלכות שנוגעים לעניינים האלו בשולחן ערוך עצמו.

מנחה: כמו שאנחנו יודעים לגבי הגיל והמצב האישי שלו, שהוא נשוי, וש... אפילו בעל זקן, אם אני לא טועה?

הרב זאב לף: כן, כן, זה יותר בימים הנוראים. אבל באופן כללי, יש עניין שיהיה הקול שלו ערב, והוא ידע איך... מה הקצב של התפילה לפי הציבור, וגם כן חשוב.

מנחה: אז זה בדיוק נקודה שהרב מתחיל לגעת. זאת אומרת, יש פה צד שהציבור מכתיב פה משהו, את הקצב או את הסגנון, או שזה דברים שהחזן קובע ואז בעצם הציבור מתבטל אליו?

הרב זאב לף: זה שותפות ביניהם. מצד אחד, יש לציבור, לכל ציבור את הסגנון שלו, ויש ממהרים יותר, יש מתפללים לאט יותר. החזן צריך לדעת את הרוח של הציבור, שהוא לא יהיה מכביד על הציבור, טורח הציבור, כן, יותר מדי, שהוא יתפלל יותר איתי מהם. וגם כן הוא צריך להתפלל בצורה שזה יביא לציבור הכוונה נכונה. אם הוא מתפלל יותר מדי מהר, אז זה מפריע לכוונה של הציבור שרוצים להתפלל יותר לאט. אז זה שותפות ביניהם, לדעת בדיוק את הקצב.

מנחה: זאת אומרת, הוא צריך לגלות באיזשהו מקום לא רק רגישות אלא גמישות, מה על חשבון מה, שזה לא יבוא על חשבון המתפללים, כי אחרי הכל זה כבר טרחת ציבור רעה.

הרב זאב לף: כן. הציבור צריך להגיד לחזן מתי הם רוצים לגמור. ואחרי כן הוא יכול לדעת איזה דברים להאריך ואיזה דברים לקצר.

מנחה: בחזנים שמנו לב שלמשל מבחינת החזות שלהם, יש חזנים שלובשים בגדים שהם שונים, מגבעות שונות, גלימות. זה בעיקרון זה מותר ללבוש את זה? או שאין בזה בעיה?

הרב זאב לף: תלוי. בספרי ההלכה מובא שהרפורמים התחילו כדי לדמות לכנסייה, שהביאו פסנתר ועוגב בתוך הבית הכנסת שלהם, וגם כן הלבישו את החזנים, כן, כפי הכומרים. באצטלא כאילו של הכומר. זה בוודאי אסור. אני לא יודע אם זה אסור מן הדין או שזה לא מרוצה לגמרי. אבל יש בגדי חזנים שלא דומים לבגדי כומרים, אלא הם בגדים מיוחדים לחזנים. בגדים כאלו, יש אומרים אדרבה, שזה מן המובחר...

הרב זאב לף: ככה, יש בגד מיוחד לתפילה. ויש אומרים שבוודאי שזה לא אסור. ויש מעט שאומרים שמפני שהדברים האלו נעשים על ידי גם העולם החילוני, אז יש בעיה בזה גם כן משום חוקות הגויים. יש תשובה מפורסמת של המהרי"ט, שבזמן שלו, כמו שהיום, הרופאים לבשו איזה בגד לבן שכולם ידעו שהוא רופא. אז הייתה שאלה מפני שהגויים לובשים ככה, אם רופא יהודי יכול ללבוש ככה. המהרי"ט אומר שזה לא חוקות הגויים. הרופאים הגויים לא לובשים את זה מצד הדת, אלא מצד שהם רופאים. אז זה לא עניין של חוקות הגויים. ורוב הפוסקים סוברים ככה. הגאון מווילנה כן פוסק אחרת. אבל רוב העולם סוברים בדברים כאלו שהם לא עניינים של דת, וגם כן הם לא עניין של פריצות, אלא יש סברא מדוע רופא רוצה ללבוש בגד מיוחד שידעו שהוא רופא ויקבל את תשומת הלב ואת הכבוד שמגיע לרופא, אז שזה מותר. אם כן, בבגדים כאלו לחזן, להראות שהוא החזן, הוא השליח ציבור, וזה לא דומה לבגדים של הכומרים איך שהרפורמים עשו אז, אז מסתמא זה מותר.

מנחה: אז זה מותר, מעניין. אנחנו מבינים שבסוף כל סוף התפקיד של החזן לרומם את הציבור, לרגש ולחבר אותם לתפילה. אבל יש תופעה שאנחנו נתקלים שהם חוזרים על מילים כמה פעמים בגלל הניגון. אין בזה בעיה מבחינת הטקסט, שבעצם חזרה על מילים בתפילה זה לא כמו שאומרים 'מודים מודים משתקין אותו', אבל בכלל, אולי אפילו הייתי אומר מבלבל את הכוונה, כי הוא חוזר על אותה מילה כמה פעמים, שלא לדבר על שם השם.

הרב זאב לף: הפוסקים, ר' משה פיינשטיין ואחרים אומרים, שבוודאי אין דעת חכמים נוחה מעניין של כפילות המילים. אבל יש אומרים שאם הוא עושה את זה סתם כדי להתאים את המנגינה למילים, אז העיקר הוא המנגינה ולא המילים, זה פסול. אבל אם הוא עושה את זה, כמו שיש רביים חסידיים, אדמו"רים, שהתפללו וכפלו את המילים כמה וכמה פעמים, לא מפני ניגון אלא מפני כוונה, אז יש אומרים שזה כן בסדר. אצל הליטאים זה לא כל כך מקובל, אז אין להכפיל מילים. יש אומרים שזה הפסק בתפילה, וזה גורם שזה לא הפירוש של התפילה, מבלבל גם את הפירוש. למשל, אני זוכר דבר, יש ניגון לאדון עולם, שאחרי כל קטע אומרים אדון עולם. אז הסוף הוא 'ולא אירא אדון עולם'. אז המשמעות משתנה. אני לא אירא אדון עולם. אז לפעמים זה משנה לגמרי את העניין. אבל אצל החסידים בוודאי, אצל האדמו"רים, יש דווקא שעשו את זה. אני זוכר ששמעתי פעם מהרבי מקלויזנבורג קודם, כשהוא היה מתפלל בימים נוראים, היה מכפיל את המילים עוד הפעם ועוד הפעם, אבל זה היה בשביל כוונה, אז כנראה אצל ציבורים שונים זה כן מקובל.

מנחה: מעניין. אם כבר הרב הזכיר את העניין של ניגונים שונים, אז האם חזן רשאי למשל להכניס ניגונים חדשים שהציבור לא מכיר בכלל? או להשתמש רק בדברים ישנים שגם אז הציבור לא מכיר?

הרב זאב לף: בשולחן ערוך נאמר שחייבים לנגן את הניגונים, את הנוסח שהיה באותו מקום. ולא לשנות את הניגונים ואת הנוסח, זה עניין של מסורת. אבל יש דברים שאין בהם, זה הפירוש עניין של ימים נוראים ושלוש רגלים, שיש נוסח מיוחד שבכל מקום יש הנוסח הזה שלו, ואז החזן צריך להקפיד לומר את הנוסח של המקום. אבל יש דברים שאין נוסח מקובל בשום מקום. הכל זה תלוי מה החזן רוצה. אז הוא לכל הפחות יעשה ניגון שהקהל מכירים, שהם יכולים גם כן להיות מעורבים בזה. אבל ניגון שבכלל לא מוכר לאף אחד, אז זה מבלבל את התפילה קצת.

מנחה: יש איזה תופעה שבשביל להלהיב את הציבור אז למשל משתמשים בניגונים שהם מפורסמים אבל הם לא יהודיים, ומכניסים את זה לתוך התפילה. יש עם זה בעיה?

הרב זאב לף: ככה. אם הניגונים האלו שהם לא יהודיים, יש להם מילים, והמילים הם מילים של פריצות או של כפירה, אף על פי שהוא לא משתמש במילים האלו, רק בניגון, כיוון שזה מעורר לאדם שיודע את המילים, אז זה גם כן אסור. ניגון שהוא ניגון מכנסייה או מעבודה זרה, זה גם כן אסור. ניגון שאין לו מילים, או שהמילים הם בסדר אצל הגויים, זה לא ניגון של כנסייה, אז אני אגיד לך, אני למדתי בקליבלנד, בטלז. אז בקליבלנד פעם, יום אחד אני נוסע ברכב ואני שומע ברדיו ניגונים של גור. ברדיו העממי. אז אני התפלאתי, שהם משדרים ניגונים של גור, ממש. אחרי כן הם הכריזו שזה הניגון של הפולנים, של פולניה. מאירופה. זה ממש היה ניגון של גור, אבל היה ניגון של הפולנים. כנראה חסידי גור לקחו את הניגון הזה והפכו אותו לדבר קדוש, ולא היה מילים לזה שהיו אסורים או משהו, זה היה סתם ניגון עממי. גם חב"ד עשו את זה בהרבה ניגונים.

הגאון רבי זאב לף: ברוסיה. כן. אז כאן נראה לי להשתמש בניגונים שגויים עשו, זה לא אסור. יותר גרוע הניגונים שהם נקראים יהודיים של יהודים, אבל הניגונים האלו מעוררים את האדם להפקרות. אז אני חושב שזה יותר גרוע מאיזה ניגון של גויים שמעורר את האדם לדברים יותר טובים.

מנחה: באמת אני חושב שאם אפשר לומר שבכל מקום, בכל אזור ובתקופה שונה, ההשפעה של אותו מקום גם השפיעה על הניגונים שנכנסו.

הגאון רבי זאב לף: בטח, יש אצל המרוקאים, ספרדים, ניגונים של ערבים. זה ברור. אבל הם הפכו את זה לעניין קודש.

מנחה: וזה באמת השאלה, אולי מה שנאמר, שאדרבה, יש עניין להעלות את זה בקדושה. כל זמן שזה לא מעורר דברים אחרים.

הגאון רבי זאב לף: כן, כן.

מנחה: מעניין. טוב, האמת היא שזה כבר הפך להיות אולי אפילו אופנה, אני לא יודע להגיד את המילה אופנה, אבל מודה, שמשתמשים בניגונים של זמרים מאוד מפורסמים, גויים, בשלבים של, אומנם זה לא בתפילה, בחופה, זמרי אופרה מאוד ידועים, וזה נכנס גם לתפילה. ומסתבר שאין עם זה כל כך בעיה אם ככה.

הגאון רבי זאב לף: אם המילים של הניגון הגויי הם לא מילים של פריצות או עבודה זרה, אני לא רואה בזה איסור. חז"ל אומרים, המאירי מביא את זה כמה פעמים, והרמב"ם עצמו, שמקבלים את האמת ממי שאמרו. ולכן הם מצטטים גם דברי חכמה של גויים. אז אם יכולים לצטט גויים בענייני חכמה, יכולים להשתמש בניגונים שגויים עשו גם כן.

מנחה: מה עם זה למשל בזמנים של תפילה שמוסיפים קטעי שירה נוספים, למשל שירת "אחינו כל בית ישראל" אחרי שגומרים את קריאת התורה, אפשר להוסיף חלקים נוספים?

הגאון רבי זאב לף: אז במקום שאסור להפסיק, אז אין סתם להגיד ניגונים. להפוך את התפילה לאיזה ליל שירה, כן, זה גם כן לא טוב. אבל אם למשל זה, "אחינו כל בית ישראל", ושרים את זה בהתלהבות וברגישות, שמה אין עניין לא להפסיק, יכולים לומר "קל מלא רחמים" שמה וכל מיני "מי שברך", אז אני לא רואה בזה שיש עניין לאסור את זה. אבל בתוך התפילה, להפוך את התפילה לליל שירה, זה לא בסדר.

מנחה: ראינו בכמה פעמים שבקבלת שבת למשל, אז בסיום "לכה דודי" פתאום החזן כל כך מתלהב שהוא לוקח את הציבור ומתחילים לרקוד מסביב לתיבה וממשיכים וממשיכים.

הגאון רבי זאב לף: אז זה תלוי. יש ציבורים היום שנקראים קרליבך. אני הכרתי קרליבך אישית. אבל המעשה, בחייו לא היו דברים כאלו. למעשה, לציבור שצריכים את זה, שלא היו באים לקבלת שבת אם לא היו יכולים לשיר, אז בציבור כזה שהם צריכים את זה, יותר טוב שיהיה להם תפילה כזאת מולא להתפלל. אבל אנשים שיכולים להתפלל כחזן בתפילה רגילה, אז להם התפילה הרגילה יותר מקובלת.

מנחה: מעניין. לפעמים כשהחזן כל כך כל כך משקיע, אבל פתאום הוא מרגיש שהוא צמא. הוא יכול לשתות מים אם הוא לא עשה קידוש?

הגאון רבי זאב לף: אז זה לא עניין של קידוש. קודם כל לשתות מים באמצע התפילה, גם בלילה וגם ביום, זה אסור. אז זה בוודאי לא. אם הוא רוצה, אם הקול שלו לא הולך והוא צריך משהו כדי לרענן את הקול, אז אולי הוא יכול לא לשתות מים אלא לגמוע מים ולזרוק את זה. אבל סתם שתיית מים או שום דבר אחר בתוך התפילה, במקום שאסור להפסיק, עצם השתייה נקרא הפסק. אז זה בוודאי אסור.

מנחה: יש דבר נוסף שבעולם החזנות ובכלל השירה בבתי הכנסיות, שמצטרפות עכשיו גם כן מקהלה. מקהלה שמלווה את החזן. ולפעמים אנחנו רואים, שומעים את המקהלה, שהם לא אומרים חלקים מהתפילה כי רק החזן אומר בעצם. ואז זה בכלל, אולי, האם הם יוצאים ידי חובה כשהם לא שרים למשל?

הגאון רבי זאב לף: אז דברים שאדם צריך לומר, למשל הלל, והמקהלה אומרים רק קטעים מהלל, אז אם הם מדלגים אפילו מילה אחת בהלל, לא יוצאים הלל. אז זה בוודאי לא יוצאים. אז מישהו צריך להיות במקהלה והוא לא יכול להתפלל, אז שהוא יתפלל לפני זה או אחרי זה, והמקהלה יהיה לא התפילה שלו, אלא העבודה שלו.

מנחה: מעניין. כי גם רואים למשל יש איזה אחד שהוא המנצח, שהוא ככה עומד עליהם, והוא עומד עליהם, כן? אבל הוא בכלל לא נראה שהוא מתפלל, הוא רק עסוק בלהכניס אותם לקצב.

הגאון רבי זאב לף: שמה הוא יתפלל כותיקין וסתם עבודה שלו. צריכים לדון אותו לכף זכות.

מנחה: אה, איזה יופי, מקסים. זה נשמע ממש טוב. בסדר. עכשיו יש לפעמים שמביאים לצורך העניין של המקהלה, לאו דווקא אנשים שהם שומרי תורה ומצוות, הם לא ממש דתיים, אבל הם חזנים, הם שרים מצוין. אני כבר לא מדבר על מראה, אם זה עגיל או איזה קוקו או משהו כזה. יש עם זה בעיה?

הגאון רבי זאב לף: אז תלוי. אם האנשים האלו לא יכולים להיות חזנים, זה בוודאי. הם לא שלוחי ציבור. אבל להיות במקהלה, תלוי. אם הבן אדם הזה מפורסם שהוא חוטא ומחלל שבת או עבירות אחרות, ושמים אותו כאילו דוגמה, אז זה בוודאי לא ראוי. אבל אם אנשים כאלו מתקרבים לבית הכנסת מפני שהם יכולים להיות במקהלה, וזה דרך לקרב אותם, ואנשים יודעים שהם בתוך המקהלה מפני שרוצים לקרב אותם, להכניס אותם לבית הכנסת שאולי זה ישפיע עליהם, אז זה מקובל. אבל תלוי בכל מקום מה בדיוק המסר שאנשים מקבלים אם רואים בן אדם כזה במקהלה. אם רואים בזה דוגמה, אז זה אסור. אם רואים בזה קירוב, אז יכול להיות שזה מותר.

מנחה: נקודה חשובה מאוד מה שהרב אמר עכשיו. הכל חשוב, אבל זה מאוד מעניין. לפני שאנחנו מסיימים, הרב, יש איזה צד לחשוש כשגם המקהלה וגם החזן שרים ביחד, אז זה שני קולות, ושני קולות לא נשמעים יחד. אז ציבור יוצא ידי חובה בזמן כזה? או שאין לחשוש?

הגאון רבי זאב לף: בדבר שלא, שהציבור היום על פי רוב הציבור לא מוציא ידי חובה בתפילה. רק מסמנים את ההתחלה של הדברים, אז אין בעיה בזה אם שרים ביחד. בדברים שהוא צריך להוציא אותם, כן, אז על פי רוב אומרים שני קולות לא נשמעים. אבל בדבר שהוא חביב, כמו הלל, כמו תקיעת שופר, כמו קריאת המגילה, בזה אין בעיה של שני קולות, לפי רוב הפוסקים, אפילו לכתחילה. יש אומרים שזה רק בדיעבד, אבל בדבר שהוא חביב על האדם, אז אין בעיה של שני קולות לא נשמעים. ובדברים האלו, כמו הלל, גם כן יכול המקהלה לשיר עם החזן.

מנחה: הרב זאב לף, רב במושב מתתיהו, וגם חזן בתפילות חשובות שאנחנו כבר שמענו, שליח ציבור, כן. אולי נזכה פעם לבוא להתפלל איתכם. אנחנו מודים לכם מאוד מאוד, תודה רבה.

הגאון רבי זאב לף: תודה. הצלחה רבה.

מנחה: אמן, וכן למר.

הגאון רבי זאב לף: אמן.

מנחה: כשאנחנו נמצאים בסוגיית החזנות, אז יש לנו גם כן לפעמים את הזכות לפגוש את החזנים בעצמם. וכאן עכשיו איתנו נמצא לא פחות ולא יותר, החזן הלפגוט. שלום עליכם.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: עליכם שלום.

מנחה: ברוך הבא. איזה זכות יש לנו שאתה שותף בתוכנית שלנו.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אני חושב תוך כדי שאתה מדבר, איזה זכות יש לי, אתה אומר איזה זכות יש לכם.

מנחה: אשרינו וטוב חלקנו. עכשיו, לעולם החזנות יש כל כך הרבה היבטים, ואנחנו דווקא היום רוצים לשמוע מה שנקרא קצת מאחורי הקלעים של החזן בעצמו. ואתה ברוך השם זכית קודם כל, חזן זה קול גדול לציבור גדול, שליח ציבור של כל כך הרבה אנשים. והיום אתה נמצא בארצות הברית.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אני גר בארצות הברית, כן.

מנחה: אולי בכמה מילים תספר לנו ככה, מה, כמה זמן אתה כבר שם בארצות הברית?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אני עובד 26 שנים, אבל גר אזור ה-20 שנה.

מנחה: וואו. ואיך זה להיות חזן בארצות הברית? זה שונה מאשר להיות חזן בארץ ישראל?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: הייתי אומר שכן ולא. כן, כי בכל זאת זה קצת שונה מאשר בארץ ישראל, אבל בסוף סדנא דארעא חד הוא. בית כנסת זה בית כנסת, מתפללים זה מתפללים, תפילה זה תפילה.

מנחה: אולי בגלל למשל היחס לחזנות שמה זה קצת מתקבל אחרת, באהדה יותר?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: יש לי חדשות בשבילך, אתה אולי תתפלא, אולי הקהל יתפלא, אני לא חושב שיש הרבה פחות אקטיביות, חזנות אקטיבית, זאת אומרת אם זה קונצרטים או שבתות, בארץ מאשר בחו"ל. בכלל. בוודאי בארצות הברית.

מנחה: מעניין. כן, זה באמת מפתיע. אז עכשיו, מן הסתם שאנחנו שומעים את החזנים עם הקול העצום והבאמת לפעמים זה עד כדי את השמשות ואולי גם את הנברשות, את הלבבות זה בוודאי מעורר. אבל מה זה דורש ממך כחזן, למשל בהכנה שלך לקראת ההגעה הזו, מבחינה קולית למשל?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אם תרשה לי, אני אחלק את זה לק' וכ'. זה אומר, מה שאמרת קודם זה בק', אבל אני חושב שההכנה היא יותר נמצאת בכ'. כי הק' זה, אני אומר תמיד את זה באנגלית, זה נאמר בכל שפה, לא קניתי ואני לא יכול למכור. זה מתנה, נולדת, הקדוש ברוך הוא שלח לך משהו. אפשר לומר אפילו מי שבתוך התחום הזה, שזה לא חד פעמי, זה מחדש בטובו בכל יום ממש ממש. ויש מה שנקרא בכ', שזה כל המסביב. אם תשאל אותי איך ההגשה, אז אני חושב שכאחד שיש לו קצת ניסיון של יותר שנים, אז החלק של הכ' הוא הרבה יותר גדול וחזק ותופס זמן ומחשבה מהחלק של הק'.

מנחה: למשל?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: למשל, קול, קמת, אם אתה לא חולה ולא מצונן ולא סיבה אחרת מסוימת, אז יש, קיבלת, יש לך.

מנחה: דורש תרגילי פיתוח קול?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אז כן, חימום, כל אחד לפי שיעור דיליה. אחד יכול להתחמם מחצי עמוד היומי, ואחד יכול להתחמם ממעביר סדרה. כל הפרשה, אם זה פרשה קצרה אז שתי פרשות. ואחד מקצת תהילים, ואחד מקצת ללכת במדרגות או בפרוזדור לעשות המממ ולהתחמם. אז זה לא הכוונה. אם אתה שואל אותי מבחינת תפילה, הרפרטואר, איזה שיר נשיר, איך לגשת לקטע, איך להעביר את הקטע, איך לגרום לקהל להיות למעשה שותף, כי בסך הכל אנחנו שליחי ציבור, זאת אומרת שאתה צריך לעשות את העבודה בשביל הציבור. מה שאני יודע, לא רלוונטי אם אני אוציא את זה בקול או שאני אשאיר את זה בבטן שלי, זה אותו דבר, אני כבר יודע. אבל אם אני רוצה לגרום למי שיושב פה, אם זה בקונצרט או זה בית כנסת, בעיקר בית כנסת שזה התפקיד העיקרי של החזן, למי שלא יודע את זה, זה בעיה, אבל זה התפקיד העיקרי, אז לגרום לאנשים את הזמן שהם נמצאים בבית כנסת, והזמן זה גם שיחה בפני עצמה, לגרום להם לשבת עם הסידור ולא סתם לשמוע משהו אלא להבין למה הם שמעו את המשהו הזה.

מנחה: זה בעצם דורש ממך בקטעים מסוימים של התפילה להתמקד יותר, לחשוב יותר על דווקא מבחינה טקסטואלית.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: נכון. אני חושב שזה ההכנה העיקרית, לפחות לי, אני מדבר לפני החגים, לקחת מחזור, לשבת, אם זה שבועות או לפחות ימים קודם, לפתוח, לעבור עוד פעם, אפילו שעשית את זה כבר בפעם המי יודע כמה, לפתוח, הדיקציה, המילים, ההעברה, מה חשוב, על מה לשים נקודה, איפה הקהל יכול להתחבר אליך, איפה לא. אפילו עד מחשבה של אם אני מתפלל בבית כנסת שיש הרבה מהציבור שם אנשים מבוגרים מאוד, קטעים שעומדים, אם זה קדושה או הוצאת ספר תורה, אני משתדל לקצר. לקצר, לא בבתי כנסת פשוט, אצלי הרב הוא כבר בלי עין הרע גבוה ב-90, אז הוא מכריז לפני כל נעילה, כאילו שכולם בגילו, שמי שקשה לו יכול לשבת, והוא יסמן להם מתי חייבים לעמוד, כאילו חייבים, אם זה כורעים ומשתחווים או משהו כזה. כי למעשה בנעילה פותחים את הארון קודש ומשאירים אותו פתוח עד סוף הנעילה. אז הדברים האלו לוקחים יותר תשומת לב, או יותר נכון נכון שייקחו יותר תשומת לב, וגם לוקחים, מאשר הנושא של הקול.

מנחה: למשל, אתה רואה הבדל בהכנה שלך בין תפילה של שבת או בהכנה לקראת ימים הנוראים, ראש השנה, יום כיפור?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: בוודאי. הנושא של תדירות. שבתות יש ככה עשרות פעמים בשנה, וחגים יש לצערנו רק פעמיים בשנה. אם אתה מדבר על ראש השנה ויום כיפור, זה יומיים בשנה. זאת אומרת, יומיים ראש השנה ויום יום כיפור. מטבע הדברים. חוץ מזה, הנקודה ששמים על תפילה בחגים היא שונה לחלוטין. בשבת רוב בתי הכנסת, ניגש מישהו מחברי בית הכנסת לעמוד, ומעביר את זה טוב יותר או טוב פחות, זה לעיני הקהל ולאוזני המתבונן, אבל בסך הכל הכללי, בחגים אף בית כנסת לא יגיש מישהו סתם ככה, דבר דבר, אומר נו, גש לפני העמוד. זה לא יקרה. מכינים את זה קודם.

מנחה: בוודאי.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אז יש סיבה לזה. הנושא הזה של תפילה, מצד אחד יש את העניין של טירחא דציבורא, ועכשיו אני רוצה לגעת במה שנקרא מאחורי הקלעים. זאת אומרת, עכשיו בא החזן, יש לו קול מבורך והוא יודע לרגש, אבל מצד שני הוא שליח של הציבור. איפה נמצא המקום הזה שאומר, רגע, זה לא אני בשביל עצמי, אני פה בשבילם?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: שאלה מצוינת. אני אגיד לך למה השאלה כל כך טובה, היא אפילו יותר חזקה ממה שאתה שואל אותה. כשאתה הולך להתפלל, זה מאוד משנה איפה אתה הולך להתפלל. בוא נגיד, רוב התפילות שאני מוזמן, וזה נכון לגבי רוב החזנים, זה תפילה שמישהו, בית כנסת או גבאי, בדרך כלל זה איזה שמחה שמישהו עושה והוא אוהב את זה או רוצה לרגש, רוצה להרשים, ומזמין חזן. כזה רמה, כזו רמה, מסכמים על מה שעולה העלות שלו, עם מקהלה, בלי מקהלה, וכולי וכולי. יש עדיין את הקהל. אם זה כל בית כנסת מורכב מקהל, מה לעשות, בלי קהל אין בית כנסת. וכמה שהבית כנסת יהיה גדול יותר, יש מרחב יותר גדול של דעות ושל טעמים. ומה לעשות שרוב הקהל היום, וזה גם הסיבה שחזנות היום נמצאת במקום אחר קצת ממה שהייתה פעם לפני ארבעה עשורים, פחות מתחבר לנושא של חזנות בתפילה. הוא יכול להתחבר למנגינה יפה, מנגינה חסידית, מין קה אכסוף קצת יותר ארוך, אבל תפילה שמגיעה מקהלה עם חזן, הקהל פחות מתחבר.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אשר על כן, כשאתה מוזמן, אני מדבר עכשיו עליי כחזן או כל חזן אחר, מוזמן לקהילה, תפוס דוגמה איזה שתרצה, איזה עיר, איזה בית כנסת שתרצה, בוא ניקח לצורך העניין נגיד שיש מאה מתפללים בבית כנסת הזה. בית כנסת בינוני פלוס. בתוך המאה מתפללים האלו, להערכתי כיום, בין שמונים לשמונים וחמישה אחוזים יעקמו את האף ברמה מסוימת שהזמינו חזן. למה? כי הם חושבים על הצ'ולנט, על העיתון שיש לו לגמור, על הדף שיש לו להשלים, על הלימוד עם הילדים, על השינה בצהריים, על אלף דברים.

מנחה: ואתה מרגיש את זה?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אני לא יודע אם אני מרגיש את זה, אני לוקח את זה בחשבון מאוד רציני. ולמה? אני אסביר לך גם למה. כשאתה מוזמן לבית כנסת, מי שהזמין אותך זה אותו אינטרס שהזמין אותך, אם זה שמחה שלו או שזה ועד, ועד הבית כנסת. אז בוועד הבית כנסת שמה המצב טיפה יותר טוב, כי זה בית כנסת שיש לו ועד שאוהב חזנות ומזמינים חזן, מטבע הדברים הקהל שמתפלל שם קצת יותר מחובר לדבר הזה. אבל במקום שיש שמחה, אני יכול לתת לך דוגמה, הוזמנתי פעם לשמחה באיזה עיר, אני לא אגיד את העיר כדי שלא יקנו טרוניא בבן אדם, לפני הרבה שנים עם עוד חזן. ואיך שניגשתי, נכנסתי לבית כנסת, הבן אדם ניגש אליי ולחזן השני, אני הבנתי אותו, איזה אבא היה, הכל מוצדק, נשים בהיריון, ואמר לי, אם אתם מסיימים לפני שתיים, אין כסף. עכשיו, הייתי אז בצעירותי, אני לא חושב שכיום הייתי ניגש לעמוד אחרי שהוא אומר כזה דבר. אני חושב שהוא לקח את הקהל כבני ערובה. לגמרי. זה זכותך שאתה אוהב חזנות ואתה מוכן להשקיע בזה זמן וכסף ומאמץ, ויכול להיות שיש כמה בבית כנסת שיטפחו לך על השכם, אבל מי אתה שתיקח את הקהל להישאר בתפילה במקום לגמור באחת עשרה וחצי, לגמור בשתיים? למה?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אשר על כן, אם אתה שואל אותי, אני בכל בית כנסת שאני הולך, בכל מקום שאני הולך, חוץ אם זה בית מלון או מקום שהוא לא בית כנסת, בן אדם הזמין אותך לשמחה, מי שהגיע לשם זה על דעת בעל הבית. ברור. בעיה שלו. כמו שאומרים, וגם שם קורה לא מעט שאנשים הולכים בצד, אחרי קריאת התורה עושים תפילת מוסף מהר והולכים לשלום. גם זה קורה.

מנחה: מעניין, קרה לפעמים שזה גם אולי על ההפך? שביקשו מכם לקצר במקום להאריך?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אז זה מה שאני אומר, רוב הקהל...

מנחה: לא, הקהל רוצה, הקהל רוצה.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: בדרך כלל. שוב, לכן אני בדרך כלל כשאני מגיע לבית כנסת, אני שואל את הגבאים, תגידו לי באיזה שעה כל שבוע... לא, לא, אתה תתפלל, קח את הזמן. באיזה שעה אתם מתחילים ובאיזה שעה אתם מסיימים כל שבוע? תגיד לי, אחרי זה נדבר איתך. קודם תגיד לי. ובדרך כלל אנשים שאומרים לי, אני משתדל בין שלושים לארבעים דקות יותר, לא יותר. כי מעבר לזה, זה הופך להיות טרחה. אנשים יבואו הביתה ופשוט אחרי זה יגידו, מישהו חפר לנו היום. מפה זה מתחיל. ומי שלא מתחשב בזה, גורם נזק לא רק לציבור, גם לחזנים.

מנחה: קו למחשבה, מדויק לגמרי. אני שמח שהקהל מסכים איתי. לגמרי. הקהל אפילו תכף יצטרף לפזמון. איך אתם בוחרים את הניגונים למשל? מצד אחד אמרת, היום אנחנו הולכים על מה שהקהל אוהב יותר. שומעים שיש סגנונות שהם יותר שירה ופחות חזנות, פחות רוזנבלט, דברים שהם יותר... לפי מה אתה בוחר? הקהל או דברים שאתה יודע מראש שזה יגרום לאנשים להצטרף אליך?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: יש שני סוגי חזנים. יש את האימפרוביזטורים מה שנקרא, אנשים שיושבים במקום ומחליטים פתאום בא להם איזה מנגינה. יש כאלו שמגיעים מוכנים מהבית הרבה זמן קודם, ויש כאלו שהם שילוב. אני די שייך לשלישי. בדרך כלל מי שיקבע זה הקהל, כן. אם זה יהיה קהל צעיר מאוד, זה יהיה סגנון אחר של שירים. אם זה יהיה קהל מבוגר יותר, זה יהיה סגנון אחר של שירים. סליחה אם אני אגיד לך, אבל אם זה יהיה קהל ספרדי ברובו, אז אני אדבר על ספרדים. ואם זה יהיה קהל צרפתי ברובו, אז אני אכניס לך דודי, אתה מכיר את זה? שיר המעלות... כל הקהל שר איתך.

מנחה: אתה מביא לי בראש פתאום מנגינה. אם זה תמיד מצליח? לא. אתה ממש קראת את השאלה הבאה שלי, להסתובב איתי בראש. לחבר בעצם ניגונים מפורסמים שהם לא מעולם התורה, מעולם החסידי.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: יש בזה מחלוקת בין הרבנים או הפוסקים. אני יודע שהרב עובדיה כן חשב שזה הפוך, זה אפילו להעלות את זה, לקדש את זה. אז כמו שאתה אומר, אדרבה, יש לשלב את ה... תראה, יש דברים שהם קצת צורמים. למשל, אם אני אלך למקום, דווקא בצרפת, בסוף קדושה, פתאום בא לי לפני כמה שנים, התפללתי בפריז, ורוב הציבור היה מרוקאי, וגמרתי את קדושה בפזמון של צרפת. ימלוך ה' לעולם... עכשיו, אם תלך לצרפת תעשה את זה, אנשים יחייכו, יגידו איזה מרסייז, וכולם יצטרפו לזה. אבל אם תעשה את זה בבית כנסת אחר שהוא לא חב"ד, וחב"ד זה מקודש קצת כי אצלם זה מרש, הרי גומרים את נעילה עם זה אני חושב, זה יצרום לאנשים, יגידו מה, צרפת?

מנחה: כן. יש כאלה שגם יגידו שזה מעורר להם מחשבות או דברים מעולם אחר.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: יכול להיות. גם יכול להיות. לכן אתה צריך לעשות את זה בזהירות ולהכיר את הקהל שמולך. ולהגיד לך שתמיד מצליחים? לא, יכול להיות. שאלה ככה יותר בעניין של... אני יכול להגיד לך דוגמה איפה שהיה לי קצת ביקורת, אבל אני הרגשתי שלא עשיתי רע. הוזמנתי פעם לסיציליה. מי שהיה בסיציליה יודע שרוב חנויות המזכרות מוכרים מתגאים בסנדק, על הסרט, הפושעים המפורסמים שלהם. יש מהסנדק מנגינה מפורסמת. אז בקדושה הכנסתי, היום כבר לא מעט אנשים עושים את זה.

מנחה: אתה חייב להשמיע לי איך אתה עושה את זה.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך... מתי תמלוך בציון... וזה נכנס יפה, ושם הקהל, המבוגרים עמדו בחוץ, ואחד אמר לי, אתה יודע מה, הבנתי אותך שעשית את זה פה, זה סיציליה. עכשיו להגיד לך שזה עובד בכל מקום? עשיתי את זה דווקא פעם בבית כנסת עם המקהלה שלנו, אוהבים לעשות את זה, צעירים, אני חושב שלא... כאן דווקא זה... יש קהל שלא יקבל את זה, או שלא ידע מה זה, אז זה הכי טוב.

מנחה: אם אתה כבר הולך על שם, אני פעם שמעתי גרסה של וולט דיסני בנקדישך. מנגינה של...

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: הכל יש היום. אתה תהיה מופתע ממה שאתה מסוגל לשמוע. אני יודע, זה הפתיע אותי בממש... נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש...

מנחה: אבל אנשים מפליגו עם זה. פחות... זה לא היה חזן. כן, זה משהו אחר. איזה ניגון הוא באמת במיוחד במיוחד מתחבר אליו? בתפילה. יש כזה? שאתה...

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: קשה לי להצביע. אני לא אצביע כרגע על ניגון.

מנחה: יש איזה יצירה שהיא אהובה עליך במיוחד?

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: גם קשה לי להצביע על אחת, כי יש לא מעט. אבל יש יצירות שעושות לי את ההרגשה הזאת של החג, או שאני מקפיד שלא לדלג עליהם. בשבילי זה הוצאת ספר תורה של זבולון קוורטין. זה קטע ארוך, קטע שלמעשה הוא שייך לבעל שחרית, כי במוסף הרי לא לוקחים את הספר תורה ביעמוד, אלא בגדלו. ובחגים אני הנהגתי בבתי כנסת שאני חושב שיש להם מעט מקומות שנוהגים כך, דווקא בגלל הקטע הזה, לקחת כבר את ה...

מנחה: עוד לפני כן.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: כן.

מנחה: מעניין. יש איזה סיפורים מעניינים ככה עם קורטוב של משהו מיוחד שחווית כחזן בארץ ובחוץ לארץ? משהו פיקנטי? לטוב ולמוטב. לפעמים דוגמה למשל שפעם התבלבלת באיזה קטע, פעם הקהילה שהיית לא זרמה איתך. אתה יודע, סיפור כזה מעניין.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: יש לי לא מעט, אין לך כל כך הרבה זמן כמו סיפורים שיש לי, אבל אני לא יודע מה לבחור. אני יכול להגיד לך משהו שאהבתי קצת, אבל הוא הפוך דווקא ממה שאתה מצפה לשמוע.

מנחה: אנחנו מקבלים הכל.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: הלכתי פעם לקנקון עם אשתי לפסח, רק לשבת. נסעתי בערב שבת חול המועד וחזרתי במוצאי שבת. הסיכום בינינו היה שאני מתפלל בליל שבת, בגלל שזה כבר היה שבת חול המועד, היה כבר ספירת העומר, אז אני מתפלל ערבית כדי להגיד את הריבונו של עולם של ספירת העומר, איזה קטע. ובבוקר תפילה אחת. זה היה הסיכום בינינו. חוץ מזה שבמוצאי שבת או ביום חמישי בלילה, אני לא זוכר, נתתי שם קונצרט. שם במקרה זה היה עם יצחק פרלמן. אבל היות ובאתי רק עם אשתי ורציתי לשבת קצת לבד, אז התנאי שלי לאנשים היה שאני אקבל חדר פרטי לסעודה, או איזה פינה שכשאני אוכל אני רק עם אשתי ולא עם עוד אנשים. כשנגמרה התפילה בליל שבת, ליל שבת חול המועד, נתנו לי איזה חדר שזה משמש כל השנה לבר של הבריכה, משהו כזה. חדר גדול מאוד. החיצוני היה איזה משפחה שבאו עם 50 או 60 חבר'ה, חדר ענק. שמו לנו שולחן בצד ומינו איזה מלצר שבמקרה הוא היה אחד ממשגיחי הכשרות שם, כי לא היה כוח אדם. והוא היה בחור ספרדי. כשהוא ניגש, ראיתי שהוא רוצה להגיד משהו בדגים והוא לא היה לו אומץ, ואחרי זה במרק הוא אמר לי, אני יכול לשאול אותך משהו? הוא יותר פנה לאשתי, הוא אמר לה, תגידי, הוא אמר, תשמע, אני לא יודע, אתה התפללת היום ערבית? אז אני אומר לו, כן, למה? הוא אומר, תשמע, אתה צריך לעשות עם זה משהו, זה פשוט, אתה מצוין. ואני עושה לאשתי עם העיניים שתשאיר את זה ככה. זה, יש בזה חן מיוחד. ככה זה נשאר, אני לא יודע אם הוא גילה בסוף או לא, אבל זה היה אחד הדברים היותר יפים שקרו לי.

מנחה: לגמרי. יפה מאוד. טוב, אז אם ככה, אני חושב שאנחנו בשלב הזה, את השאלות שרצינו לברר ולשמוע ממך, נהנינו לשמוע. ובאמת אני חושב שהקהל המאזינים שמכירים את החזן הלפגוט בביצועים הבאמת מרגשים שלו, אז שמעו אותך עכשיו בצורה שהנה, אתה כמו שאתה. ואנחנו מודים לך שהיית פה אורח.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: אני מודה לכם ואני מאחל לכם שכל התוכניות שאתם עושים יתקבלו על לב הציבור באהבה ובשמחה.

מנחה: אמן, אמן. יישר כוח. תודה רבה.

החזן ר׳ יצחק מאיר הלפגוט: יישר כוח.

מנחה: אנו מודים לכם שהייתם איתנו. נשתמע בפעם הבאה.